תשובות הרמב"ם קנ״וTeshuvot HaRambam 156
א׳תשובת הרב הגדול הר"ם במז"ל על זאת חתשובה של ראש הישיבה ז"ל:
1
ב׳הסתכלנו במה שזכר הגאון הגדול רב שמואל הלוי ראש הישיבה של גולה ש"צ בזו השאלה שנאמר לו משמי שרמזתי להראותה אליו וראינו שאין ראוי שלא להשיב על פרקי זה הדבר ואמנם מה שהקדים מן ההתנצלות שמשיב עלינו זה אריכתו במוסר ובשבחנו יגמלנו השם טובות על כל זה וירבה בחסידים ובבעלי מוסר כמותו וזהו הראוי לבעלי המעלות הגדולות בחכמה ובדת ואין ספק אצלי שנדמה לו יצ"ו שאנחנו כרוב בני אדם שיקשה להם כשיסתיר אדם דבריהם או ישיב עליהם דברי וכבר הצילנו השם מזה ובורא עולם יודע כי אפי' השיב עלינו הקטן שבתלמידיו או חבר או מתקומם היינו שמחים בזה אם השיב תשובה אמתית ונשמח במה שיעוררנו עליו במה שנתעלם ממנו ואם אנחנו רואים גם כן שזה המשיב טועה לא נשנא אותו ולא נרחיקהו חלילה וחס לא נתפוס עליו היותו משיב עלינו במה שלא נתישב בתשובתו עלינו לפי שהאדם מאמת דעת מיוחדת או מבטלה כפי מה שיראה לו בעיונו בין היה אותו עיון אמת או שקר הלא תראה שכל החכמים ז"ל בכל עיוניהם התלמודיים היו מקשים בקושיות אינן אמתיות על דברים אמתיים ואין בזה חסרון בחוק מי שישיב בלתי הסתכלות שלם וכן זה הגאון ואף על פי ששמו אצלנו גדול ומעלתו נשאה ומדרגתו בחכמת התלמוד כפי מה שנתפרסם עליו והוא בלא ספק זקן ויושב בישיבה ואף על פי כן לא נתפוס עליו במה שנראה לו ממאמרו כי אין זה בשביל קצור שכלו ולא לרחוק זכרונו אלא בשביל מעט הסתכלותו בדברינו והיותו מעיין בה אגב שטפא בתחלת העיון וארע לו בשביל זה מה שאני מבאר שנדמה לו דבר בדבר אחר השם יתמיד עזו שסתר הקדמותינו והיו אצלו ראיה על אמתת בטול מה שהצענו כפי מחשבתו וההקדמה שאמר שטעינו בה עד שנתנצל עלינו באמרו שגיאות מי יבין היא אמרנו בזאת התשובה תחומין דרבנן מאמר סתם ומן הידוע הוא כי התחומין מהם דרבנן ומהם דאוריתא בלי ספק ובאר לנו אותן הספקות כלן שלא ידענום או שידענום ושכחנום בעת תשובתי ולא היה ראוי לכמותו להאריך בהעתקת לשון התלמוד לפי שכיוצא בזה יאמר רבותא למקרי פסוקי וזה מקום תימה ואיך לא יהיה תימה וחבורנו כבר הגיע לאלה האדונים בבבל ושמענו שבהם פוסקים רובי הישיבות ואין ראוי לתפוס על זה שיש אדם אחד שחושב שטעינו במקצת מקומות ויש אחר מבקש להראות שאין צריכין להם ואחר לא יספיק לו זה אלא שאומר שהם מזיקים ג"כ ואין ראוי לעשות כן אלא לאחר עיון חזק ושיאמת גם כן הגדת הלשונות שהפסידום המעתיקים וכל שכן מה שנכתב מן הטופס והיה לזה הגאון יתמיד השם ימיו שיעתיק בחבור פרק כ"ז מהלכות שבת וידע אם זה החדוש שזכרו מהיות תחומין דאוריתא או דרבנן ידוע אצלנו או אינו ידוע ואחר שיתבאר לו שכבר ביארנו זה ביאור שלם היה לו לחזור ולהסתכל במאמרינו זה בזאת התשובה או שיאמר שמן השקר הוא שיסתור דבריו זה את זה ויעיין בו כראוי עד שיתבאר לו אמתת מה שאמרנו ושאין בו סתירה זה את זה או שיספיק לו לומר בתשובתו אלינו זה הפך מה שביארנו במקום פלוני וזה הוא יותר שלם בתשובה ולא היה צריך לאותה הארכה המדומה שהוא נ"ר הודיענו מה שלא היינו יודעים והיותר נפלא מה שיש באותה התשובה היותו השם יתמיד עזו מצוה אותנו שאין ראוי להוציא הכתוב מפשוטו והוא אל יצא איש ממקומו וכאלו חלקנו אנחנו על זה והלא אמרנו בספר המצות במצוה כ"ה ושלש מאות ממצות לא תעשה שאמרו אל יצא איש ממקומו הוא אזהרה על ההליכה בשבת והבאנו ראיה מדבריהם לוקין על ערבי תחומין דבר תורה והסכמנו באותו החבור שלא נזכור בו כי אם מצות דאוריתא וזה החבור גם כן מצוי אצלם בבבל ולא בארתי שם ההפרש שיש בין אלפי' אמה ובין י"ב מיל לפי שאין כונת אותו הספר לדעת תלמוד המצות אלא ידיעת ענייניהם בלבד ואמנם בחבור ביארנו זה כפי כונת הספר אם כן צריך שיסתכל הגאון הגדול ש"צ מה שאמרנו בתשובתנו המוקדמת הוא וכל תלמיד שבעולם וכל שיש לו מעט ידיעה וידע אם נסתרות הקדמותנו אם לא וזה שאנחנו אמרנו דבר זה ולשון השאלה המסופק בה ששאלת התלמוד אם אסור תחומין למעלה מעשרה או אין אסור תחומין למעלה מעשרה ביבשה כמו שנתבאר שם לשונו ואמרנו גם כן קודם זה שההליכה במים המועטים כמו זה רוצה לומר למטה מעשרה יתלה בזה אסור תחומין ואחר אלה המאמרים אמרנו שאם יהיה לנו ספק אם המים הם למטה מעשרה או למעלה מעשרה יהיה מותר בשביל ספק דרבנן וזה כלו מבואר והוא שאסור ההליכה במים הפחותים מעשרה הוא אסור תחומין דרבנן ולא דאורית' והיה לו להסתכל דקדוק לשוננו באמרנו ויתלה בזה אסור תחומין והתלות הדבר אינו עצם הדבר ובארנו בבאור שהשאלה אם אסור תחומין למעלה מעשרה או למטה מעשרה אמנם היא ביבשה כמו שנתבאר בתלמוד ואתה בני אדם כלכם החכמים מכם או שאינה חכמים איך יתכן להיות תחומין דאוריתא על פני מים שלא תדרוך בו כף רגל והוא כרמלית והם הנהרות כלם והמים בין היו מועטים בין היו רבים הם כרמלית והטלטול בהם אפי' באלף מיל אמנם הוא אסור מדרבנן וכל שכן שזה לא יעלה בדעת בר בי רב דחד יומא שיהיה בהליכה במים אמור תחומין דאוריתא ממחנה בישראל שהוא רשות הרבים והלא ידוע שאסור הטלטול שיש בו חיוב סקילה אמרו בו המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר כן בלי ספק המהלך י"ב מיל על פני המים המועטים פטור לפי שאינו דומה למחנה ישראל וכבר בארנו מה שחייב בזה מן הגנות שיהיה המעביר על פני המים אסור מדרבנן והמהלך לוקה מן התורה ובורא עולם עד עלינו שמעולם לא חשבנו שיתעלם זה מעיני תלמיד חכם שיהיה צריך להאריך בו זה האורך הגדול וכל שכן בשאלה שישאל השואל כדי לידע האסור והמותר ואין כונת השואל לגבל הרשויות ולא דקדוקיהם אבל מה שמיוחד בכונתו ואנחנו הערנוהו על מקום הראיה על זה והיא היות כל הדבר כלו בתחומין דרבנן ואיך לא הסתכל גם כן בדברינו שלא זכרנו בזאת התשובה שעור תחומין ואינו מקום זכרונו אלפים אמה ולא אלפים מיל ולא רמזנו לשיעור כלל שקצתו מן התורה וקצתו מדרבנן ולא השגחנו בכמות התחום אלא באיכותו אם הוא יבשה כדי שיהיה בו אסור של תורה ודאי למטה מעשרה או כל דבר אם הוא למטה מעשרה ויהיה בו אסור מספק או שיהיה ים ויהיה מותר לכתחלה למעלה מעשרה אסור מדרבנן למטה מעשרה והוא מאמרינו בו יתלה אסור תחומין הנה התבאר שההליכה על פני המים רוצה לומר למעלה מעשרה מותר לכתחלה לא יתלה בו אסור כלל ושההליכה על פני המים פחותים מעשרה אסור מדבריהם ויתלה בו אסור תחומין והוא מדבריהם לפי שאין שם אסור תחומין דאורייתה: משה ב"ר מימון זצ"ל
2
ג׳תשובה זה שאמרו למלחמת בית דוד וכן כל כיוצא בה כלומר מלחמה שהיא ע"פ בית דין שנמצאו בעלי המלחמה צדיקים שהרי הם עוסקים במצוה ולפיכך מדקדקין על עצמן וכותבין גט להוציא אותן המלחמות של חבר הקושרים שכולה רשעים גמורים היו כגון אנשי הצבא של ירבעם ואחאב וחבריהם שם רשעים ירקב אבל מלחמת בית דוד וכיוצא בה כל אנשי הצבא בחזקת צדיקים הן ואין אדם צדיק חשוד לעשות מכשול לאחרים לא בחייו לא במותו זכר צדיקים לברכה ולך יהיב שולטן ויקר ומלכו ודברנא: משה ב"ר מיימון
3