תשובות הרמב"ם קפ״וTeshuvot HaRambam 186
א׳שאלה ילמדנו רבינו מאן דמהימניה לחבריה עליה כבתרי סהדי בממונא דאית ליה גבי ואתו תלתא סהדי ואסהידו דאודי קמייהו דכבר פרעיה ניהליה דינא מאי דאיתמר לן משמיה דרבא רחמנא דשאני ליה היכא דאסהידו דאודי קמייהו מהיכא דאסהידו דפרעיה ניהליה באפייהו וקא גמר לה להא מילתא מדין הכחשה והזמה (ב"ק ס"ה) ואיצטריך למיקם על ברוריה מיניה:
1
ב׳תשובה האי מאן דמהימן ליה לחבריה כבתרי סהדי וקא אמרת דשמיע לך משמא דידן הכין הוא כדשמיע לך דשאני לן בין מאן דמסהיד ואמר ליה למלוה קמאי דידי פרע לך ההוא שטרא ובין מאן דמסהיד עליה דמלוה ואמר ליה את אודית קמן ואמרת לן הוו עלי סהדי דמודינא קמייכו דההוא שטרא דהוה לי גבי ההוא פלנייא דפרעיה ניהלי ולא אשתייר לי עליה מידעם ודמיא הא מלתא לעידי הכחשה ועידי הזמה דעדות מוכחשת היינו טעמא דלא הוייא עדות משום דתרווייהו כחדא מלתא קא מסהדי הני מכחישי הני והני מכחישי הני אבל עדי הזמה לאו בההיא תלתא קא מסהדי גבייהו אלא אשהדי גופייהו קמשהדי ואמרי להו אנן שהדי עלייכו דההוא יומא דקא אמריתו דקטליה ביה פלנייא לפלנייא באתרא פלנייא דגבן הויתון בההוא יומא באתרא פלנייא דלא איפשר מימטי מיניה לההוא אתרא בחד יומא ובהכי מתזמי והם הכי נמי כדאמר ליה בעל השטר לא נתפרעתי כלום לא אמרי ליה הני שהדי אין קמן דידן פרע לך דהא איהו קא מהימן ליה למלוה טפי מינייהו אלא עליה דידיה קא משהדי ואמרו ליה את אודית קמן דפרעך דלא מצי למימר להו לא אמינא לכו מידי וכך הדין:
2