תשובות הרמב"ם קפ״טTeshuvot HaRambam 189
א׳שאלה ראובן שהניח משכון ביד שמעון בחמשים ומת שמעון והניח בנים קטנים ובא ראובן לתבוע אח המשכון מיד יורשי שמעון ואמר להם שהוא כך צואת המת שהוא ממושכן בידו במאה וטען ראובן ואמר ישבעו הקרובים שכך צוה המת ואתן מאה ואמר לו הדיין אין על הקרובים שבועה שאינו שלהם אלא אם רצה ראובן יתן מאה וישימו אותה על ידי שליש עד אשר יגדלו היתומים וישבעו שבועת היורשין שלא פקדנו אבא ושלא מצינו בחשבונותיו כלום ונוטלין ממונם מתחת ידי השליש יורינו מורינו ושכרו כפול:
1
ב׳תשובה כך אנו רואין שיפה אמר הדיין אלא שאין מן הדין שתנתן המאה כולה על ידי שליש שהרי הוא מודה בחמשים אלא תנתן להם החמשים והחמשים הנשארת שאינו מודה בה הוא שתנתן על ידי השליש ודברים אלו אם המשכון שוה מאה אבל אם המשכון אינו שוה מאה אין עליו לתת אלא כדי דמיו בלבד לפי דמיו כדאמרינן יכול לטעון עד כדי דמיהן והני מילי היכא דהוי משכון מדברים שאינן עשויים להשאיל ולהשכיר אבל אם המשכון הוא מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר כמה דאמרינן מגו דאי בעי לומר שאיל הוא בידו כי אמר נמי ראובן משכון הוא בידו בחמשים נאמן דשלח חנינא בר אבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידו אינו נאמן ורבא אמר אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר והקרובים לא עליהם לא שבועה ולא חרם שאפטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון בה כדאמרינן בההוא אפוטרופא דאתא לקמיה דאביי אמר ליה תנן עשאה סימן אחד אבד את זכותו אמר ליה ההוא אפוטרופא אי הוה אבוהן דיתמי קיים הוא טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו אמר ליה שפיר טענתו וכו' עד אמר אביי הילכך האי מאן דמוקים אפוטרופא מוקים כי האי גונא דידע להפוכי בזכותא דיתמי:
2