תשובות הרמב"ם ב׳Teshuvot HaRambam 2
א׳שאלה בעניין הסוגייא דפ"ק דנזיר (דף ג') מאי נינהו קדושה ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא דהכי פירושא דקידוש והבדלה על היין מדרבנן וזה הנזיר מושבע ועומד מהר סיני הוא שלא ישתם יין כלל וא"כ יהיה מן הראוי שלא ישתה יין קידוש והבדלה שאינו דוחה דבר דרבנן איסורא דאורייתא ואכתי מסתפקא לן למה לא נאמר שהוא מושבע ועומד מהר סיני על לאו דלא תסור וכן ג"כ כל דבר דרבנן כמ"ש מודה ר"ל דאסור מדרבנן והקשה התלמוד אי הכי לא נחייב משום קרבן שבועה דמשמע הואיל ואסור מדרבנן מושבע ועומד מהר סיני הוא ולפיכך פטור מקרבן שבועה:
1
ב׳תשובה ממ"ש ז"ל וכלל כל איסורי דרבנן שמושבע ועומד מהר סיני מההיא דמודה ר"ל דאסור מדרבנן ודקדק על ההיא דנזיר דלימא דקידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס מלאו דלא תסור לא ידענא אי קאי הכי דעתיה דכל מילי דרבנן אין שבועה חל' פי כונתו לא ידענא ומ"מ תמהני איך לא השגיח למסקנת הדברים והנם אציע לכם כל ההלכה עד אשר תדעו את אשר זכרנו והוא שאמרו במשנה יומא (דף ע"ג) יום הכפורים אסור באכילה ושקיל וטרי תלמודא דאיך אמרו אסור והרי ענוש כרת הוא ותרצו שמ"ש אסור הוא נופל על אכילת חצי שיעור שהוא אסור ואין חייבין עליו כרת וחזר והקשה הניחא לרבי יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אלא לר' שמעון בן לקיש דאמר חצי שיעור אינו אסור מאי איכא למימר בפי' המשנה דתני אסור באכילה אם אכילת השיעור חייב כרת הוא אי חצי השיעור אינו אסור ותירץ חצי שיעור אליבא דרשב"ל אם אינו אסור מן התורה אכתי אסור מדרבנן ומ"ש במשנה יום הכיפורים אסור באכילה ר"ל אכילת חצי שיעור ופריך א"ה לא נחייב עליה קרבן שבועה דהיינו מי שנשבע שלא יאכל חצי זית דם או חלב ואכל לא יהיה חייב משום שבועת ביטוי שתחול עליו לפי שאין שבועה חל על שבועה ובחצי שיעור אמרו בש"ס בדברי רשב"ל שהשבועה חלה על חצי שעור [היינו] אם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלות וטרפות ועבר ואכל חייב קרבן על שעבר שבועת ביטוי נמצאת הקושיא אל מי שאמר מודה ר"ש בחצי שיעור שהוא אסור מדרבנן ואם איתא שהוא אסור לא חלה עליו שבועה ואחר כך [סיים הגמרא] ואמר וכ"ת כיון דאית ליה [היתר מן התורה קא חייל] עליה קרבן שבועה והא תנן אינן נוהגת אלא בראוין להעיד והוינן בה למעוטי מאי ר"פ אמר למעוטי מלך רב אחא אמר למעוטי משחק בקובייא והא משחק בקובייא דמדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזור עליה ולא קא חלה עליה שבועה הרי בפי' שאיסור דרבנן לא חלה עליה שבועה [לכן] העדים שהם פסולין מדרבנן פטורין משבועת העדות אעפ"י שהם ראויים וכשרים מדאורייתא ומשני שאני התם דא"ק אם לא יגיד ונשא עונו בהגדה תליא מילתא והאי לאו בר הגדה הוא דאנן כי אמר לן לא משגחינן ביה [ולעולם] אינו מושבע עליו מהר סיני וכי קא מייתי [הכא] קרבן על פחות מכזית קא מייתי נמצינו למדין מתי' זה דמסקנת הש"ס הוא דלעולם אינו מושבע מה"ס אלא על כזית שהוא אסור מדאורייתא אבל על פחות מכזית שהוא אסור מדרבנן אינו מושבע עליו מה"ס ולזה תחול שבועה על פחות מכזית חלב או דם ואם נשבע עליו שלא יאכל ואכלו תביא קרבן [וכן כל איסורין שאינן מן] התורה שבועה חלה עליהם ומ"ש שאם הוא משחק בקובייא פטור משבועת העדות [לא] מפני [שנחשב] אינו ראוי מן התורה [אלא] הטעם הוא שחיוב שבועת העדות תליא בהגדה המועלת שכיון שהעיד זה נתחייב זה דהיינו באותו העדות אשר שאל ואם השביעו ולא מעיד הרי השואל מפסיד הממון אז חייב העד בשבועת העדות וכל עדות שאם לא העיד העד אין בה הפסד ממון פטור משבועת העדות וכן ג"כ זה שהוא פסול לעדות מדרבנן אם השביעו פטור משבועת העדות שהרי לא הפסיד לו ממון דאפי' יעיד דבריו לא מעלין ולא מורידין דהאי לאו בר הגדה הוא דמה יתן ומה יוסיף דבריו כיון דאנן לא משגחינן ביה וכיון דלא הפסיד ממון הוא פטור משבועת העדות כי העיקר בשבועת העדות כיון שהגיד זה נתחייב זה נמצינו למדין מכל האמור שחצי שיעור אינו מושבע עליו מהר סיני ואפי' לר' יוחנן כאשר נראה ממסכת שבועות (דף כ"א כ"ב ל"ג) וכאן דאינו מושבע מהר סיני אלא כזית וכ"כ כל איסורי דרבנן אינו מושבע עליהם מהר סיני ולפיכך שבועות ביטוי חלה עליהם והמסקנא שאם הוא פסול דרבנן פטור משבוע' העדות כי לעולם השבועה לא תחול עליו דאם אינו ראוי מדרבנן כל מה שמגיד לא הועיל כלל כאשר כתבנו: וכתב משה
2