תשובות הרמב"ם רכ״גTeshuvot HaRambam 223
א׳עמדנו על נדון זה שהזכיר ולא מצאנו בו פתח כי האל יתברך קדשנו במצותיו שלא לבא אל ביתו והוא מה שאמרו בחוץ תעמוד וכו' ואפילו מצא לו איזה דבר בידו והוא יוצא מביתו אינו יכול לתופסו אמנם שליח בית דין יקחהו ממנו כמו שאמרו ושליח ב"ד מנתח נתוחי ואינו רשאי השליח בית דין ליכנס אל ביתו למשכיו כי אמרו נתוחי אין משכוני לא (מציעא דף קי"ג) ואחר שצוה הקב"ה מי יוכל לעקור דבר מן התורה והרי אמר אין ב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה ואם היה דבר זה ממצות עשה אינו כל כך שהרי אמרו שב ואל תעשה שאני אבל כגון זה שהיא מצות לא תעשה כמו שאמרו לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לא ומאחר שכן נחמיר עליו בשבועה בס"ת בשופרות ואין עלינו יותר מזה ולא נתקן תקנה לעבור על דבר תורה ובכיוצא בזה אמרו וכי אומרים לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך אבל תבעו ממנו והוא יש לו איזה דבר בעין ואמר על אותו דבר שהיא של פלוני אין דברים בזה מועלין ובזה אמרו האומר שטר אמנה הוא אינו נאמן והוא אם היה לו שטר על אדם אחר והיה עליו חוב ואין לבעל החוב לגבות את חובו אשר על זה כי אם משטר זה אשר לו על אדם אחר אין אנו מאמינין שהוא שטר אמנה ואין בו נאמנות וכמו כן אין אנו מקבלין דברי האומר שטר זה שלי וכן אם אמר דבר זה אין לי בה כלום אלא נוגע לפלוני אין אנו מקבלין דבריו אלא הדבר בחזקתו ובחזקת בעל חובו עד שיביא ראיה שהיא שלו וכך אנו תופסין אמנם לידון דין זה ממה שאמרו מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעל דלת בפני לווין אינו מספיק לנו שזה איסורא לא תבא אל ביתו וכו' וגובה מן היורשין הוא ממונא ואם נכנס הלוה לזה מפני שזה תנאי שבממון ותנאו קיים ואוסיפה לך חידוש ממה שאמר התקין הלל פרוזבול מפני תקון העולם ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא ומתקנו רבנן דלא תשמט אמרו על זה שביעית בזמן הזה דרבנן וכאשר ראו שהעם מונעים את עצמן מלהלוות זה את זה התקין להם הלל פרוזבול כדי שלא ימנעו עצמן מלהלוות זה את זה כי התקנה אינה מבטלת דבר מן התורה אמנם בטלו בתקנה דבר היה מדבריהם ואם היה מן התורה לא היה אפשר ובזה די וכך הדין:
1