תשובות הרמב"ם רכ״זTeshuvot HaRambam 227
א׳ומה ששאלתם מאן דאמר לחבריה שטרא אית לי עלך ואירכס אמר ליה אידך גבך הוא ואת בעי לאפוקי בתר דאישתבענא כדי לשוינן חשוד מי משבעינן ליה דליתיה גביה או לא ולדעתך להדמותו לפקדון דהתם מי נשבע תחילה מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוצא הלה את הפקדון והנה בפקדון נפל בו החילוק במה שהיה שוה הפקדון כי בעל הפקדון אומר כך היה שוה אם נשבע בעל הפקדון שכך היה שוה והוציא הלה אחר כך הפקדון ונמצא שלא היה שוה מה שאמר נמצא שנשבע שבועת שוא ונמצא שם שמים מתחלל אבל השטר אינו כך כי אין שום חילוק בזה דהא אם הלוה טוען פרעתי נשבע שפרע ואנו מפחד שמא יוציא הלה השטר ויהיה השבועה לשוא כי בזה אינו חשוד כלל שהלוה אומר כשאמרת לי שנאבד השטר האמנתיך ופרעתי לך אך אם מפחד שמא יוציא השטר ויפרע פעם שנית אז יאמר הלוה אתה יש לך השטר וצריך שתשבע שבועה דאורייתא ותגבה אם אין אתה רוצה לישבע וליטול ותניחני שאני אשבע הב לי בטול כל שטר שתוציא עלי שהוא מקודם זמן שבועה זאת ובזה לא נשאר עליו שום חשדה ולא שום פסידא ואם הוא מודה שחייב לו אך אומר השבע לי שנאבד השטר חייב לשלם ולא יחייבו שבועה אמנם אינו דומה דין פקדון לדין שטר ונקוט האי כללא בידך דמי שתובע דבר שיש בו ממון אז יש חיוב שבועה שהתורה אמרה ולקח בעליו ולא ישלם אבל בדבר שאין בו ממון אין בו חיוב שבועה וכך הדין: וכתב יצחק אלפסי
1