תשובות הרמב"ם רל״אTeshuvot HaRambam 231
א׳שאלה ראובן תבע משמעון פ"ה זהובים נצפי"ה שהיה חייב לו והוציא עליו שטר חוב וזה נוסחו הוו עלי עדים בקנין וכתבו ותנו לראובן להיות בידו לזכות מחמת שנעשה לו אצלי חמשה ושמונים זהובים כלם נצפי"ה וזקפתים עלי במלוה ורשו וכל זמן שיבקש ראובן ממונו ממני אפרענו לו לאלתר בלא שום איחור ועכוב כלל ואם אעכב לפרוע לו סך הנז' הרשיתיו מעכשיו לרדוף אחרי כל שימצא לי בעולם ולהשתלם סך זה הנז' כלו עד גמרו ופטרתיו מכל הפסד שיוציא עלי בכך פטור גמור והאמנתי ראובן זה בגבית ממונו נאמנות גמורה כשני עדים כשרים וכו' אמר לו שמעון קבלת ממני מחשבון זה פעמים כל פעם עשרה זהובים עבדיי"ה מהחוב אשר אני חייב לך וזה כתב ידך ונסח כל אחד מאלו הקבלות כך קבלתי משמעון עשרה זהובים עבדיי"ה מהחוב אשר הוא חייב לי ואין בשום אחת מהשתי קבלות הללו זמן ולא שם ראובן ואמר שמעון לראובן אני נתתי לקרובך לוי עשרים זהובים וזה כתב ידו ולוי זה באותו זמן חלף הלך לבית עולמו ואף גם זאת טען שמעון שנתן לו מזה משקל משי יותר על סכום זה ויהי כמשיב ראובן מה שזכר מאלו השתי קבלות אמת שהוא כתב ידי אך אינה מזה השטר כי הוא היה חייב לי חמשים זהובים אחר שטר זה והמשי אשר זכר הדיין נשאר לי עליו כך וכך וגם כתב לוי קרובי איני יודע בזה כלום יורינו רבינו אם יכול לגבות זה מהשטר ולאחר כן לדון עמו במה ששואל ממנו על המשי ועל הקבלות אשר בידו מאחר שכתוב בשטר נאמנות כב' עדים או צריך שידון עם שמעון בתחלה על אודות הקבלות והמשי ומה ששואל ראובן משאר השלשים זהובים עבדיי"ה ואחר זה יראה תביעת השטר וראובן חוזר וטוען שאינו נוגע לו מאלו הב' קבלות אשר ביד שמעון כלום כי אין בו שמו ולא זמן ואיני יודע אם הם מקודם השטר או אחר השטר ועוד לו טענה אחרת שהזהובים אשר בשטר הם נצפיי"ה ואשר באלו השתי קבלות עבדיי"ה ואם איתא שקבלות אלו אחר זמן השטר הלז היה לו לכתוב אלו הזהובים עבדיי"ה הם כך וכך נצפיי"ה יורינו רבינו הדין בזה ומה יהיה השבועה בזה ומאת ה' תהיה משכורתו שלמה:
1
ב׳תשובה ראיתי שאלה זו ומה שנראה לי שטענת ראובן שאלו הקבלות הם חוץ מהחוב שבשטר טענתו רצויה ואפילו היה כתב ידו ידוע שהרי אין אנו יודעים אם זה היה מממון השטר או חוץ לשטר ואולם הטעם שהרי האמינו כשני עדים כשרים וזה רצונו שאפילו בלא שטר רצוי ומקובל עליו ואם יעידו ב' עדים שהם מן השטר דבריהם אינן כלום שאמרן רז"ל ההוא דאמר ליה לחבריה מהימן לי כבי תרי כל אימת דאמרת לא פרענא אזל פרעיה באפי תלתא אמר רב פפא כבי תרי הימניה כתלתא לא הימניה מתקיף לה רב הונא בריה דבר יהושע כי אזלינן בתר רב דעות הני מילי לענין אומדנא דנפישי בקיאי טפי אבל לענין עדות תרי כמאה ומאה כתרי הנה לזה חייב שמעון לתת לראובן כל מה שכתוב בשטר ואין על ראובן שבועה מפני הנאמנות שבשטר ואם אמור יאמר שמעון הנה פרעתי לך השטר ועתה תנה נא לי מה שכתוב בשתי הקבלות והמשי והשיב ראובן אין ביני ובינך כלום אלא מה שבשטר אין בדבריו כלום כי מאחר שהוא לא רצה לקבל המשי מסכום השטר ואמר שהיה חייב לו חוץ מזה אם כן חייב שבועה שהוא לא האמינו אלא על השטר וכך הדין:
2