תשובות הרמב"ם רמ״וTeshuvot HaRambam 246
א׳שאלה יורינו רבינו ירום הודו בראובן מכר ביתו לשמעון בשבעים דינרים ונתן לו ארבעים דינרים ועל השלשים הנשארים שימתין לו שלשה שנים וכאשר עברו השלשה שנים שאל ראובן השלשים דינרים ושמעון השיב קניתי ממך בית זה ביותר משוייו בעד מה שהמתנת לי ולכן איני נותן לך יותר ממה ששוה וראובן אומר איני לוקח אלא השבעים שכך מכרתי לך יורינו מורה צדק אם יתקיים המכר או יתבטל ואם לראובן לגבות כל השבעים או מה שהבית שוה ואם תמצא לומר שיקח מה ששוה אם הוא כשום היום או כשום בעת המכר: ואף גם זאת ילמדנו רבינו בראובן שאל מלאה בית אשר היתה דרה בו זה כמה שנים והוא לא ערער עליה ויהי היום ויאמר אל לאה זה ביתי ולמה תדור בו השיבה לאה אמת כדבריך כן הוא שהיה לך ואני קניתיו ממי שלקחו ממך אחר שהמלכתי בך וישאל ראובן שתביא ראיה לדבריה בשטר או עדים והיא אמרה אין עלי להביא שאני מוחזקת זה כמה ימים ושנים וראובן אמר אני לא מכרתי הנה כי כן יורינו הדין בזה ויבא שכרו כפול:
1
ב׳תשובה על מה ששאלתם בראובן שמכר לשמעון ביתו בשבעים דינרים וכו' אם מתחלה התנו על כך שיקחנו בשבעים על מה שימתין לו על שאר המעות ודאי אסור ולזה אמרו מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא בי"ב סלעים ואם בגורן בי"ב מנה אסור ואם כן אינו מעלה אלא השום שהיה שוה בעת המכר ואם מתחלה לא היה כך הרי זה הפסיד כי אין אונאה לקרקעות כי הוא רצונו בבית ונותן יותר מאחר שאין רצונו בה ולכן חייב לשלם לו כי אין זה מפני ההמתנה שיאמר אגר נטר לי נמצינו למדין שאם מתחלה נתנו כך מפני ההמתנה ודאי אסור ואם לאו אלא שהוא רצונו בה ורצה לתת לו שבעים ישלם השאר וכך הדין:
2
ג׳ועל מה ששאלתם על ראובן ששאל מלאה בית צריך שיאמרו ללאה אמרת שראובן מכר הבית לאיש אשר קנית ממנו מאין ליך שהוא קנאה מראובן אם היתה אומרת בפני מכרת לו נאמנת דאמרינן מגו דאי בעייא לומר ממך קניתיה נאמנת כך אם אמרה בפני מכרת לו אמנם [אם] אמרה נמלכתי בך ועל דבורך קניתיה אין זו טענה ובזה אמרו ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלוני זבינתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה פלנייא גזלנא הוה אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אמלכית בך ואמרת לי זיל זבון אמינא השני נוח לי והראשון קשה ממני כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה והוא חתום עליה עד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה ממני וחכמים אומרים אבד זכותו אפי' תימא רבנן וכו' המורה מזה שאפילו רבנן אמרו במעשה זה השני נוח לי והראשון קשה ממני [לכן] אין זו ראיה שהביאה לאה כלום עד שהביא שטר איך מכרה ראובן לאיש אשר היא קנתה ממנו או תאמר בפני מכרת לו ובזה אמרו ומודה רבא היכא דאמר ליה קמאי דידי זבנתה ניהליה מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך ואה לא תטעון אחת מאלו השתי טענות אבדה זכותה ואבדה חזקתה ותחזור הבית לראובן אחר שישבע שלא מכרה ללאה אלא שהיתה דרה בביתו וכך הדין: וכתב יצחק אלפאסי
3