תשובות הרמב"ם רמ״חTeshuvot HaRambam 248
א׳שאלה יורינו רבינו ירום הודו בשמעון מכר בית ליהודה וקבל מעותיו וקם הבית ליהודה ואחר זמן נודע ליהודה שלא היה בית זה לשמעון ושיש מערער אחר עליה ושאל לשמעון שישפה וינקיה מכל מין טוען ומערער שבעולם ושמעון לא רצה אלא אמר לו שב בביתך ואם יערערו עליה ויוציאוך אז אטפל עמך או אתן לך אחרת או אחזיר מעותיך אמר לו יהודה איני מניחך שתלך עם ממוני יען אם יוציאוני אין לך קרקע אחר להחזיק בו ותפסיד המעות ואני אנה אני בא אם לא תפטרני קנה לי קרקע אחר במעות הללו ואם יארע שום אחריות בבית זה אז אלכה לשם יורינו רבינו הדין בזה גם זו יורינו רבינו בראובן לקח מרחל עשרים דינרים על חנותו ולקח ממנה החנות בארבעה דינרים לשנה ועל העשרים דינרים נתן לה אפותיקי על החנות לשנה אחת ובא הזמן שאלה רחל ממונה ולא היה לו מה ליתן ונתן לה החנות משכונא תתת שטר האפותיקי ויהי היום רצה ראובן לפדות חנותו וליתן לה העשרים דינרים לבד כי הארבעה האחרים אבק רבית ועידי האפותיקי יודעים שהוא כך ורחל אמרה איני נוטלת אלא כאשר התניתי בנאמנות יורינו מורה הצדק אם יפטר ראובן מארבעה דינרים הללו ואם רחל כפרה ועדים מכחישים אותה היועיל נאמנות האם לא:
1
ב׳תשובה עמדנו על שאלתכם הראשונה וראינו שמה שאמר יהודה לשמעון אין קרקע אשר אגבה ממוני אם יוציאוני מזה אלא קנה לך קרקע אחר בממוני אשר קבלת ואגבה תחת זה או תנה לי ממוני שאם תפסידהו מאין אגבה טענתו רצויה כי מצינו לרז"ל הם אמרו ראובן שמכר קרקע לשמעון ויצאו עליה עסיקין עד שלא יחזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דאמר ליה אחר טרפך ואשלם לך אם היה עמו מאין לשלם ואם אין לו לשלם לא ואחר שמצינו רז"ל אמרו בהפסדת ממון בני אדם הם הזהירו ואמרו וכי כתבינן אדרכתא אניכסיה והני מילי אמקרקעי אמטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דילמא שמיט ואכיל להו ומייתי האיך סהדי ומרע ליה לשטריה וליכא לאישתלומי מיניה לזה אמרנו שדברי יהודה אמתיים וזכה בטענתו:
2
ג׳ועל מה ששאלתם על ראובן שלקח מרחל עשרין דינרים וכו' עמדנו בה וראינו שכל זה אסור כי אינו יכול למשכן אחר שקדם החוב ולזה אמרו המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית אמנם אם כבר קבלה אינו חוזר כי זה הוא אבק רבית שאינו יוצא בדיינין אך צריך לראות כי מאחר שאלו הארבעה דינרים אשר על השטר ונתנה העשרים דינרים משכונה על החנות וכללה ההוצאה בעיקר ההלואה אין זה מותר כי הרי אמרו חכירי נרשאי דכתבי הכי משכן ליה פלנייא ארעיה לפלנייא והדר חכרה מיניה אימת קנייה דקנייה מיניה ניהליה והאידנא דקא כתבי הכי וקנינא מיניה ושהינא כמה עידנין והדר חכרה מיניה שפיר דמי דלא תנעול דלת בפני לווין ולאו מילתא היא הרי בביאור כי כגון זה אסור ולכן אם לא נתן אינו חייב לתת לה שום דבר ואם נפל החילוק ביניהם שזה אומר שכך היה ואם כן אינו רוצה לתת לה וזאת אומרת אין זה אלא ממה שנתתי הדבר תלוי בהעדאת העדים אם העדים אומרים שאלו הארבעה דינרים הם על העשרים אז נפטר ראובן ואינו נותן לה כי אם העשרים ואם לא יעידו העדים שום דבר מזה אינה יכולה לגבות אלא עד שתשבע שאלו הד' דינרים אינם מהשכירות והם ממה שנתנה בתחילה ובזה תיטול ואולם הנאמנות אשר לה זה מועיל לכשאומרת היא לא קבלתי כלום והוא אומר פרעתי אכן בכגון זה לא מהני ובכיוצא בזה אמרו יד בעל השטר על התחתונה ולזה אמרנו שלא תגבה אלא אחר שבועתה וכך הדין: וכתב יצחק אלפסי
3