תשובות הרמב"ם נ״גTeshuvot HaRambam 53
א׳שאלה ילמדנו רבינו אם הדיו הוא הנקרא בלשון ערבי חיב"ר או הוא דבר אחר אם הוא דבר אחר מה יהיו סמניה כי אם ישנה ויעשיה מדבר אחר אינה ראויה לכתוב בה ספר תורה דפוסל המצוה ואם זה הנקרא חיב"ר הוא העשוי מן העפצים וקנקנתום או לא:
1
ב׳תשובה הדיו אינו הנקרא חיב"ר והאומר כך טועה והראיה כי מצינו כמה שינוים בזה דהרי אמרו בסוטה (דף י"ז) אינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שהוא רושם אלא בדיו שנאמר וכתב ומחה כתב שהוא יכול לימחק נמצא שהדיו דבר שאינו רושם ופירוש אינו רושם ר"ל שלא תתדבק בקלף לעולם ואם ירצה למחקה תמחק ואם הדיו הוא חיב"ר כמ"ש אין לך דבר שרושם גדול מזה שהרי בתוכו קומוס וקנקנתום והוא ודאי רושם ואיך נאמר שהוא דיו והדיו אינו רושם ובתחילה תדעו שיש שינוי בין דיו לדיו שהרי בשבת (דף ק"ד) מנאה בכלל דברים הרושמים והוא אומרם כתב בדיו בסם בסקרא בקומוס וקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם וכו' נראה מכאן שהדיו המוזכרת תמיד הוא דבר שהוא עושה רושם כמו סיקרא וקומוס וכיוצא דאי לאו הכי יהיה פטור הכותב בה בשבת דהוי כאלו כתב במשקין או במי פירות שהוא פטור מפני שהוא דבר שאינו מתקיים ואם ימחקוה תצא כמ"ש בדיו המוזכרת בסוטה ולכן תהיה עשיית הדיו כך דהיינו ליקח מפחם הגפנים ולשוחקו וליקח עשן השמנים כמו שמן זית וזפת וקלפוניי"א והאש"ק ולערבבו עם אותו העפר וללוש אותו בסמ"ג ודבש ויעשיה פתין רקיקין ובעת אשר ירצה לכתוב ישריה במים ויכתוב ויהיה כתב יפה וכשמוחקין אותו נמחק כפ' סוטה אמנם אם תשאר הכתיבה שנתיים או שלש ימחק הכל מאליה ומעצמה ולא ישאר רושם ותמהני אם הספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה היה בדיו כגון זו ואיך אומר ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם והיה שם בך לעד איך אפשר שכתב בדבר זה והיה שם כמה שנים לאלפים ולמאות ולא נמחק אכן עשיית הדיו לספר תורה בזה האופן שאמרנו ואח"כ ליקח מי העפצא ויניח מעט קנקנתו' ויכתוב ואח"כ יחליקהו במשקלת ותהיה מאירה ולא מטושטשת ובעת אשר ירצה גוררין אותו מעל הקלף ויעבור עליו במעט בגד לקנחו ולא ישאר שום רושם וכן עשינו בס"ת שלנו ובקשנו לעשותו כהלכה ומהיכן תדע כי תמיד הדיו המוזכר יהיה בה מי עפצים וכדומה זה יפורש מדברי ר' מאיר (שם בסוטה ובערובין דף י"ג) דאמר דבר אחד יש לי שאני מטיל אותו לתוך הדיו וקנקנתום שמו אמרו לו וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו והתורה אמרה וכתב ומחה כתב שיכול להמחות ואין ספק כי כל כי האי צריך שיהיה בתחלה מי עפצים ולבסוף יניח הקנקנתום כדי שיתחזק ולא יצא ואין חילוק בין הנחת העפצים מקודם או שניהם ביחד וכל זה למצוה ולא לעכב שהרי דברי ר' יהודה הם המוסכמים דאמר לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה כי כך נצטוינו ולרבונו נסים ז"ל תשובה מצוינת אצלנו על ענין הדיו ולבסוף כתב ויקח מהקנקנתום וישרה באל חיב"ר ויכתב וכו' אבל לא האריך בכל אלו הראיות שזכרנו אמנם הוא כתב הדברים המוסכמים אומרם ז"ל לכל מטילין קנקנתום חוץ מפ' סוטה וכאשר תראה בירושלמי שהדיו המוזכר בכל מקום סתם הוא הדיו אשר יכתבו בו ס"ת ויש בתוכו קנקנתום והקנקנתו' הוא דבר הדבק שהרי אמרו שם וכתב יכול בדיו בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ת"ל ומחה יכול במשקין ובמי פירות תלמוד לומר וכתב הא כיצד כתב שהוא יכול להמחות ואיזה זה הדיו שאין בו קנקנתום ופריך הש"ס על זה ואמר והתנייא מחה מאוך הספר כשר כלומר איך תאמר שפ' סוטה לא תכתב אלא בדיו שאין בו קנקנתום הרי אם מחה מתוך הספר כשר וספר תורה כתוב בדיו שיש קנקנתום ומשני כהדין תנייא דתנייא אמר ר' מאיר כל הימים שהיינו לומדין תורה אצל רבי ישמעאל לא היינו נותנון קנקנתום והוא המוסכם וסתם דיו בכל מקום יש בו קנקנתום והוא המוזכר בשבת כתב בדיו בסם בסקרא וכל ושרבי מאיר לבדו הוא אשר היה כותב בדיו שאין בתוכו קנקנתום ור' יהודה אמר לכל מטילין קנקנתום וכו' הרי למדנו שסתם דיו הוא בקנקנתום ומאחר דיש כמה חילוקים לאפוקי מפלוגתא כתבנו הספר תורה שלנו בלא קנקנתום אך היה בו עפצים: וכתב משה
2
ג׳(אמ"ת עיין בסוטה דף י"ז ומה שפירש הגאון המחבר בפירושו על המשנה שם ופי' הרב המעתיק עשיית הדיו ואל"חיבר וקלפו"נייש המוזכר למעלה הוא שמן בוטנים וסמ"ג הוא מין שרף)
3