שו"ת הר"ן כ״הTeshuvot HaRan 25
א׳עוד שאלת אם כל בן ישראל ואפילו בעל עבירות הוא נאמן:
1
ב׳(א) תשובה לאותו דבר שאין חשוד בו אין ספק שהוא נאמן אלא א"כ הוא מומר לע"ג או לחלל שבתות בפרהסיא שהוא כמומר לכל התורה כולה וכדאיתא פר"ק דחולין (דף ה) אבל להעיד חשוד באותו דבר שהוא בו חשוד לאחרים כמו (ב) מי שהוא חשוד לאכול נבלות לתיאבון שיעיד לאחרים שבשר זה של שחוטה הוא בדבר זה נחלקו רשב"ג אומר נאמן על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו ר"מ אומר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו (ג) וקי"ל כרשב"ג וכדאמרינן בפרק בתרא דיומא הלכה כרבי מאיר דאמר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו או דלמא הלכה כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו ולא על של עצמו ופשיט ליה הלכה כרשב"ג דנאמן על של חבירו ולא על של עצמו, הלכך ישראל חשוד בעבירה מן העבירות מעיד לאחרים לאותו דבר כל זמן שאינו נוגע בשום הנאה לעצמו באותו עדות (ד) וכל זה בחשוד בעבירה מן העבירות לתיאבון אבל המומר להכעיס וכן המינים והאפיקורסים פסולין להעיד:
2
ג׳ומה שאמרת שיש מי שאומר דכי אמרינן עד אחד נאמן באיסורין רוצה לומר באיסורי דרבנן, דברי הבאי הם ואינן ראויין להשיב עליהם. (ה) אבל לענין אם כותי מסיח לפי תומו נאמן באיסורים דרבנן כגון סתם יינן, דע שאפשר לדון בזה להקל כדאמרינן בפרק הגוזל ומאכיל (בבא קמא קיד) אמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד ומקשינן הא איכא נחיל של דבורים אמר ליה קנין דרבנן הוא ואקשינן תו ובדאורייתא לא רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד וכו' ומתרצין בתרומה דרבנן אבל פסולי עדות מסיחין לפי תומן באיסורי דרבנן נאמנים (ו) ומזו יש ללמוד לכותי מסל"ת ביין נסך שיהא נאמן. אבל אני לא רציתי לעשות מעשה בכיוצא בזה מפני שלא ראיתי אותו מפורש לאחד מגדולי הראשונים ז"ל. ומכל מקום מי שירצה לעשות לא אמחה בידו:
3