שו"ת הר"ן כ״זTeshuvot HaRan 27
א׳עוד שאלת אלמנה אחת שאסרה איסר על נפשה שלא תנשא לשום אדם בלתי רשות ורצון ראובן קרובה, וזה לשון האיסר והנדר איך ומה שחתמו העדים (א) בפנינו אנו עדים חתומי מטה אסרה איסר על נפשה האלמנה פלונית בת ר' פלוני הדרה במקום פלוני על דעת רבים ועל דעת ראובן הנזכר בלא שום הערמה ובלא שום פתח היתר וחרטה בעולם כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קדושין שיהיה עליה אסור בהנאה כהקדש כקונם כקרבן עולה כערלה וכלאי הכרם שלא יהא רשות בידה ליהנות מהם כלום אלא א"כ קבלה ברצון ראובן הנזכר כל זמן שיהיה ראובן הנזכר בחיים שאז תהיה מקודשת ברצונו ובדעתו, והיה זה בכך וכך ימים לחדש פלוני לשנה פלונית לפרט היצירה. ולהיות לראיה לבחורה הנזכרת פלונית חתמנו שמינו פה. זהו תופס האיסר:
1
ב׳וכשזאת האשה הסכימה בדעתה לעשות האיסר והנדר היתה כונתה לטובה כי היא בחורה בת שש עשרה שנה והיא יתומה כי אין לה אב ואם ולא אח וכדי שלא יוציאו אנשים רקים בני בליעל לעג עליה הסכימה על זה האיסר ועוד שהיתה חולנית באותה שעה ובעונות בזה הזמן נחסרו הקרובים והעסק ואין לה כל כך ואם היא תתן שום דבר בעולם לשום אדם לא תמצא חתון טוב וחשוב וזאת האלמנה היתה לה אחות אחת נשואה עם בן טובים משכיל ובעל מדות ומתה אחותה ונשארו ממנה שתי בנות קטנות ובשעת פטירתה חלתה את פני בעלה בעבור בנותיה ובעבור שזאת האלמנה תנשא לכבודה שהיא היתה יודעת מעלת בעלה, שישא זאת לאשה. ועתה מפני שמצוה לקיום דברי המת הוא חפץ בזיווג על מנת שלא תתן דבר משלה לשום אדם כי יש לה מעט:
2
ג׳תשובה (ב) דע כי בנדון זה יש להקל ולהחמיר מפני שהוא נדר שהודר על דעת רבים וקי"ל דאין לו הפרה כדאיתא בגיטין בפרק השולח (דף לה) שמא תאמר הא קי"ל התם דלדבר מצוה יש לו הפרה אע"פ שהודר על דעת רבים והכא לדבר מצוה הוא מנא לך דדבר מצוה הוא זה (ג) הא אתתא לא מיפקדא אפריה ורביה. (ד) ועוד שאפילו יהיה דבר מצוה כבר פירש ר"ת ז"ל דכי אמרינן לדבר מצוה יש לו הפרה ה"מ דוקא כגון ההוא מעשה דאתמר בגמרא מההוא מקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי ואדרוהו והתירוהו לאתר מכאן משום דלא אישתכח דדייק כוותיה. ואמר ר"ת ז"ל דדוקא דבר מצוה כהא מפני שהוכיח סופו על תחלתו שהיה כעין טעות בגופו של נדר אבל במצוה אחרת לא אלו הן הצדדין שאפשר לדון בנדון זה להחמיר:
3
ד׳אבל יש לדון להקל לפי שאין ספק שזה דבר מצוה הוא והראיה מדתני בפרק האיש מקדש (קידושין מב) האשה מתקדשת בה ובשלוחה ואקשינן בגמרא השתא בשלוחה מתקדשת בה מבעיא אמר רב יוסף מצוה בה יותר מבשלוחה כי הא דרב ספרא חריך רישא רבא מלח שיבוטא אלמא (ה) כשהאשה מתקדשת דבר מצוה הוא ולדבר מצוה אפילו הודר על דעת רבים יש לו הפרה. ולפיכך בנדון זה (ו) אם ראובן זה מעגן ומענה את האשה עד שתרצנו ברצי כסף הוא עושה שלא כהוגן ואם היא לא תמצא בן זוג הגון כזה שיהא רוח המקום נוחה הימנו אם תתן לראובן מה שהוא רוצה דבר מצוה הוא זה:
4
ה׳שמא תאמר כבר אמר ר"ת ז"ל שלא בכל המצות אמרו אלא דוקא כי הא וכמו שכתבנו למעלה. דע שאפשר לומר שאפילו לדברי ר"ת ז"ל הוי דבר מצוה בנדון שלפנינו לפי שגם זה הפתח של דבר מצוה בגופו של נדר הוא לפי שזאת כשנדרה נדרה על דעת שלא יפתוה בני אדם שאינם מהוגנין ושלא יוציאו לעג עליה ושיהא זיווגה עולה יפה ועתה אנו רואין שבסבת נדרה תהא נמנעת מלינשא לבן זוג הגון לה. ואע"פ שעדין אפשר לחלק ולומר דנדון זה לא הוי ממש כי ההוא מקרי דרדקי מכל מקום יש עדין צדדין של קולא שהרי ר"ת עצמו דחדש אותה החומרא (ז) ואמר דוקא כי הא הוא אומר דכי אמרינן על דעת רבים אין לו הפרה דוקא בפורט ואומר על דעת פלוני ופלוני אבל על דעת רבים סתם יש לו הפרה. ועוד שרש"י ז"ל. אומר דכי אמרינן על דעת רבים אין לו הפרה דוקא על דעת רבים ובפני רבים ואין רבים פחות משלשה וכדמוכח בפרק השולח (גיטין לד) וכן דעת רבינו האי ז"ל שאין נדר על דעת רבים נדר עד שיהא על דעת רבים ובפני רבים אבל אם אינם שם אין על דעת רבים כלום ולפיכך יש לדון בנידון זה שיהא לו הפרה:
5
ו׳(ח) אבל מפני שעניני נדרים ואיסורים הוא דבר חמור מאד זאת עצתי שתתיישבו בדבר (ט) ושישלחו חכמי העיר וחשוביה בעד אותו ראובן וידברו על לבו שיסכים באותו זיווג ולא יהיה לו הדבר לפוקה ולמכשול עון ואם לא יתרצה ראובן לדבריהם מה שאין ראוי לבעל ברית, יראו אם תתן האשה הזאת אליו הסך שהוא רוצה אם יהיה אפשר שיעשה אותו זיווג ואם לא יהא אפשר יעיינו עוד אם תמצא זיווג אחר הגון כגון זה שיהא כוח המקום נוחה הימנו בכל הצדדים והענינים שראוי לכשרים לדקדק ולעיין בהם בעניני הזיווג, ואם ימצאו שאם תצטרך לתת אותו סך לראובן שהזיווג הזה המדובר לא יבא אל הפועל ושלא תמצא ג"כ מזומן לפי ראות עיניהם נאה כמוהו, בכענין זה דעתי מסכמת שתשאל על נדרה בפני ראובן גם אם ימחה בדבר ואם לא ירצה לבוא שיודיעו אותו משום דאמרינן המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו ואחרי כן לרווחא דמלתא תתקדש זאת האשה בשטר, לפי שקרוב אני לומר שאיך חל איסור כלל על קדושי שטר דהא אמרינן בפרק המביא תניין (גיטין כ) לענין גיטין (י) כתבו על איסורי הנאה כשר ושטר של קדושין מגיטין ילפינן לה וכדאיתא פ"ק דקדושין (דף ה) מדכתיב ויצאה והיתה דאיתקש הויה ליציאה וכיון דשטר של גט אינו נפסל משום אסורי הנאה כך נראין הדברים בשטר של קדושין וכ"ש שאין פקפוק בדבר בנידון זה לאחר שתהא נשאלת על נדרה כי גם בקדושי כסף קרוב אני להתיר אלא מפני שעניניהם של נדרים חמורים מאד חזרתי על הדרך שהוא יותר מרווח:
6