שו"ת הר"ן מ׳Teshuvot HaRan 40
א׳כתבתם מעשה באחד שקנה יין מן הנכרי כדרך שנוהגין לקנות פה ההין בסך מה ולמודדו אחר שיגמר בשולו בגיגית ונתן על זה דינ"ייר ארי"אב שיקיים המקח ולא יוכל אחד מהם לחזור כדרך כל הארץ במקח ובממכר וזה הקונה טהר היין ודרכו בכשרות והניחו ברשות הנכרי בגיגית שהיתה בבית אחר בחצרו בלתי פתוח לרשות הרבים עד שיגמר וחתם ברזת הגיגית בבגד נקשר ועל הקשר חותם שעוה עם אותיות מפותחות למען לא יוכל איש להמשיך היין דרך הברזא גם סגר דלת הבית אשר הגיגית בתוכו במפתח ושני חותמות שעוה עם אותיות מפותחות הניח האחד במקום הנקב שנכנס בו המפתח והשני בפתיל אבר בין טבעות המנעול ובמנעול בדרך לא יוכל להפתח ועל קשר הפתיל הניח החותם השני ובעת שנגמר היין הוכרו כל החותמות ונמצאו כמו שהונחו לפי ראות הקונה לא הכיר בהם שום זיוף והביאו היין ונמדד כמנהגו והובא בית ישראל הקונה ואז פרע דמי היין אמנם החרצנים והזגים והיין היוצא מהם דרך נגישה כמנהג מקומנו לנגוש אותם נשאר למוכר כי כן התנו בעת המכירה:
1
ב׳ושוב היה מעשה באחד שקנה ונזהר בכמו זה הענין בעצמו רק שלא סגר הדלת כי אם במפתח וחותם אחד של שעוה עם אותיות מפותחות על מקום המפתח גם אחר שנמדד והובא אל ביתו זקפו במלוה כי כך היה התנאי בשעת הקנין והגיעו לידי על שני המעשים הנזכרים קונטרסי האוסרין והמתירים וגם קצת תשובות מחכמי פרובינצ"א ואם באתי להאריך ולכתוב בכל דבר ודבר ממה שבא בדברי האוסרים והמתירים ובדברי החכמים המשיבים יארך הענין ולפיכך אני כותב דעתי בקוצר על שני המעשים הנזכרים שאין שונין ואין מפרשין לחכמים ככם:
2
ג׳והוא שראיתי רוב דברי האוסרים הולכים וסובבים לומר שזה היין יינו של נכרי הוא לפי שהקנין העשוי עליו אינו מועיל כיון שלא נעשה בו אחד מדרכי ההקנאה ואף על פי שהקנין מועיל משום דינא דמלכותא אינו ענין בזה כמו שארכו הטענות בזה הקונטרס על זה וכיון שהוא יינו של נכרי צריך בו שומר כדתנן בסוף פרק רבי ישמעאל (מנחות סא). זו היא טענת האוסרים ואם שהרבו בזה טענות וראיות כפי דעתם וסברתם:
3
ד׳וכן ראיתי רוב המתירים סובבים על הפך השורש הזה והוא שדעתם לומר שזה היין יינו של ישראל הוא לפי שהקנין העשוי בו מועיל מצד דינא דמלכותא ולפיכך אינו ענין למה ששנינו בסוף פרק ר' ישמעאל (מנחות סא) בהמטהר יינו של נכרי דצריך שומר דאחר שהקנין מועיל יינו של ישר אל הוא שהרי קנאו והוא שלו לענין יוקרא וזולא וכן אם החמיץ היין וקרה לו שום שנוי יקחנו הישראל על כרחו אחר שקנאו גם אם ירצה הישראל למכרו לאחר בעודו בגיגית שלא ברשות הנכרי הרשות בידו ומעשים בכל יום והנכרי לא יוכל לחזור רק יכופנו הישראל להוציאו מרשותו בעל כרחו בדין החצר וכלל בדיננו דדינא דמלכותא דינא. מאלו הטענות לדעתם בשם ישראל יכונה ונקרא יינו של ישראל ודינו כדין יו של ישראל המופקד ביד נכרי, אלו דברי המתירים עם שהאריכו שא לאמת דעתם:
4
ה׳זה כלל דברי האוסרים והמתירים אלא שהמתירים נסתייעו עוד לומר שגם אם יהיה יינו של נכרי אפשר להתירו בשני חותמות כדברי רבינו יעקב ז"ל והאוסרים אומרים שאין ראוי להורות כן למעשה אלא כדברי הגאונים הראשונים. וכן ראיתי דברי המשיבים סובבים ג"כ על השורש הראשון לומר שזה נקרא יינו של ישראל לפי שהקנין מועיל מצד דינא דמלכותא דינא:
5
ו׳ואני איני מכניס עצמי להכריע בזה כלל לפי שאני אומר כבוד שתי הכתות במקומו מונח וכבוד החכמים המשיבים לא זו הדרך ולא זו העיר אלא כל שיש לו לנכרי שייכות ביין שהוא בביתו אפילו הוא של ישראל לגמרי וברשותו לענין הפסד ויוקרא וזולא ושהוא יכול למכרו והוא שלו לכל דבר אפילו הכי כל שיש לו שייכות ביין שמונח בביתו של נכרי שנמצא שיש לו שייכות בבית וביין אסור עד שיושיב שומר:
6
ז׳וראיה לדבר מדאמרינן בסוף פ' רבי ישמעאל (מנחות ס) עלה דמתניתין דתנן (א) נכרי שנמצא עומד בצד הבור וכו' אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שנתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים טעמא דאין מניחו הא מניחו ש"ד ש"מ מלוה על אותו היין בעינן ש"מ. והרי פירושא דרב אשי מסייע ליה לשמואל דאמר דמלוה על אותו יין בעינן ממתניתין דתנן דאם כתב לו התקבלתי מעות ממך מותר אע"פ שיש לו מלוה עליו מדמי היין שכיון שהוא מניחו להוציאו אין מלווהו על אותו יין בפרט ומש"ה שרי:
7
ח׳וכי תימא מאי סייעתא לשמואל ממתניתין דהא במתניתין לא נמצא עומד בצד הבור ומשום הכי איכא למימר דכיון שאין מלווהו על אותו היין מותר אבל כשנמצא עומד בצד הבור לעולם אימא לך דכיון שיש לו מלוה על ישראל אע"פ שאין לו מלוה על אותו היין אסור. ליתא דמתניתין נהי דלא נמצא עומד בצד היין כיון שברשותו הוא הרי הוא כאילו נמצא עומד שם שהרי יש לו שייכות בבית דמאי דבעינא במתניתין דיש לו מלוה עליו שיהא עומד בצד הבור היינו לפי שהיין הוא ברשותו של ישראל ובביתו ואין לו שייכות בבית ולפיכך כל שלא נמצא עומד בצד הבור אפילו יש לו מלוה על אותו יין הוה ליה שייכות ביין ולא בבית דשרי אבל נמצא עומד שם כיון שיש לו שייכות בבית שהרי שם נמצא ושייכות ביין ג"כ שהרי יש לו מלוה עליו אסור ומשום הכי מסייע ליה ממתני' דאם איתא שכל שיש לו מלוה על הישראל אע"פ שאין לו מלוה על אותו היין שייכות ביין מיקרי ומשום הכי נמצא עומד בצד הבור אסור שהרי יש לו שייכות בבית וביין הא דאמרינן במתניתין כל שהוא יכול להוציאו אע"פ שיש לו מלוה עליו מותר אמאי מותר הא איכא שייכות בבית דהיין ברשות הנכרי ובביתו ושייכות ביין שיש לו מלוה על הישראל ומדאמרינן דמותר אלמא מלוה שאינה על אותו יין אינה גורמת לנכרי שייכות ביין הילכך כל שהיין בביתו של ישראל אפילו נמצא הנכרי בצד הבור כיון שאין מלווהו על אותו היין מותר דהוה ליה כאילו אין מלוה עליו כלל דשרי. זהו פירוש סוגיא זו על הנכון. (ב) ולמד לו ממנה דמטהר יינו של נכרי ברשותו אע"פ שהישראל קנאו קנין גמור כל שיש לו לנכרי שייכות ביין אע"פ שאינו נמצא עומד בצד הבור אסור שאע"פ שקנאו ישראל לגמרי לענין יוקרא וזולא אפילו הכי כיון שיש לו לנכרי שייכות בו עדיף מיינו של ישראל שיש לנכרי מלוה עליו וכל שיש לו שייכות בו והוא ברשותו של נכרי הרי יש לנכרי שייכות בבית וביין ומשום הכי בעינן שומר:
8
ט׳הרי נתבאר דבמאי דבעינן שומר במטהר יינו של נכרי ברשותו כל שיש לנכרי שייכות בו ודומיא דיש לו מלוה עליו אע"פ שקנאו ישראל מן הדין כיון שיש לו לנכרי שייכות בעינן שומר שהרי יש לו לנכרי שייכות בבית וביין. וכן הדבר ברור שכל שאין לנכרי שייכות בו אע"פ שישראל לא קנאו מן הדין שרי דהא תנן דאם כתב לו התקבלתי ממך מעות מותר ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וקי"ל כוותיה בישראל הוא דמעות קונות הא ישראל מנכרי אי נמי נכרי מישראל אע"פ שנתן מעות לא קנה עד שימשוך כדמוכח סוגיין בפ"ב דבכורות (דף יג) וכיון שכן לר' יוחנן דמטהר יינו של נכרי ברשותו אע"פ שכתב לו התקבלתי ממך מעות ונתן לו כל מעותיו לגמרי לא קנה ישראל היין קנין גמור ואפילו הכי שרינן ליה אלמא כל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שהישראל לא קנאו לגמרי שרי:
9
י׳וכיון שנתבאר דכל שיש לנכרי שייכות ביין אע"פ שהיין הוא של ישראל לגמרי בעינן שומר וכל שאין לנכרי שייכות ביין אע"פ שלא קנאו ישראל לגמרי מן הדין לא בעינן שומר וחמרא שרי, איני מכניס עצמי להודיע אם הקנין שנעשה על הדרך שקדם מועיל מן הדין שיקנה אותו הישראל או אינו מועיל אלא הכל תלוי אם יש ליין זה שייכות לנכרי בו ואם כן הוא בעינן שומר שהרי יש לו שייכות בבית וביין או אם אין נכרי שייכות בו שרי. (ג) ונראה לי שאין לך שייכות גדול מזה ומלוה על אותו יין מיקרי. שהדבר נראה ומוכרע הוא מן השכל שכל המקבל סימן על סחורתו שאתם קוראים דיניי"ר אריי"ב בודאי אינו מניח לאותו שנתן סימן שיוציא סחורתו מתוך ביתו אלא א"כ יפרע לו מעותיו או יבטיחנו בהם, ואע"פ שהרבה פעמים הסוחרים מניחים להוליך סחורתם לביתו של אותו שנתן להם סימן זהו כשהם מוחזקים בו שהוא אמיד ושיפרע להם מה שפסק בעין יפה הא אילו מסתפקים בו שמא יוליך סחורתם ויברח ודאי לאו שופטני נינהו שיניחו נכסיהן על קרן הצבי, ובי דואר דההוא מתא נמי אם יראה בעיניו דגברא דיהיב סימנא ערוקאי איהו בודאי שלא יכוף המוכר שימסור סחורתו לקונה וילך לו בפחי נפש, ולא עוד אלא אפילו לאחר שהקונה הוליך סחורתו בביתו אם לא יפרע למוכר מה שפסקו לו הדיינין כופין להחזיר הסחורה לבעליה כאילו היא אפותיקי מפורש למוכר. וכל כי האי גוונא איני רואה מלוה על אותו היין גדולה מזו וכל שהיין בביתו של נכרי הרי יש לו שייכות בבית וביין ובעינן שומר:
10
י״א(ד) ועוד שכיון שנשאר למוכר חלק במה שבתוך הגיגית דהיינו היין היוצא דרך נגישה, והחרצנים והזגים הרי יש לו שייכות מה שבתוך הגיגית וכמלוה על אותו יין דמי. דודאי כל שיש לו מלוה על אותו היין אפילו יין שבדות שוה אלף זוז ומלוה שיש לו עליו אינו אלא חמשים מלוה על אותו יין מיקרי ואסור דמ"מ שייכות יש לו בו והכא נמי הוא הדין הוא הטעם:
11
י״במעתה בשני טעמים הללו דינו כמטהר יינו של נכרי ברשותו ולא כתב לו התקבלתי דבעינן שומר. ואע"פ שר"ת ז"ל כתב (ה) דשני חותמות כשומר דמי אין דעתנו להורות כן הלכה למעשה לפי שלא הסכימו לאותה סברא הגאונים הראשונים ואף הגדולים האחרונים ז"ל. וכן חותמות הללו של שעוה איני רואה שיהו יותר מועילים מחותמות אחרים שאין לנו לחלוק בין חותם לחותם ועוד שהזיוף אפשר בהם וקרוב כמו בחותמות אחרים. ולפיכך דעתי מסכמת בשני מעשים הללו לאסור את היין בשתייה. אבל בהנאה מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל יש לסמוך על דברי ר"ת ז"ל דחותם בתוך חותם כשומר דמי ועל דברי האומרים דשתי אותיות כשני חותמות דמי ועל דברי הראב"ד ז"ל שהוא מיקל בספק מגע להתירו בהנאה כל שלא הפקידו אצל הנכרי לשמרו כשיש עליו שום חותם (כדתנן אצל נכרי כפירותיו):
12