שו"ת הר"ן נ״זTeshuvot HaRan 57
א׳ולענין אם מותר לטחון כאחת החטים המבוקעות עם אותן שאינם מבוקעות אם יש לחוש לזה מפני שאין מבטלין איסור לכתחלה או אם נקל בזה לפי שמה שאמרו שאין מבטלין איסור לכתחלה אינו אלא מדרבנן בעלמא:
1
ב׳(א) הוי יודע שהראב"ד ז"ל סובר דהא דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא הוא וגמר לה מדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צח) דזרוע בשלה חידוש הוא כלומר מה שהתורת תורה לבשלו כאחת ולהתיר איסורו וכדאיתא התם ומ"מ אפילו לדבריו במבטלו בעודו היתר לא שמענו שיהא אסור כל שנתבטל בזמן היתרו. אבל יש בכאן שני ספיקות. האחד שנוכל לומר שאין היתר מתבטל בהיתר משום דבפרק בתרא דע"ז (דף עג) מוכח דהיתרא לגו איסורא לא בטיל וטעמא דמילתא לפי שאין ההיתר עשוי להתבטל והכא נמי בזמן היתרו יש לדון ולומר שאינו מתבטל מתי מתבטל לאחר איסורו ונמצא זה מבטל איסור לכתחלה והספק השני דלמא כי אמרינן לפני זמנו בששים ה"מ לאוכלו קודם הפסח משש שעות ולמעלה אבל לאוכלו תוך הפסח הוא חוזר וניעור ושני ספיקות אלו מתבררות מדתנן בפרק בתרא דכלאים (משנה א') צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור ומותר דקאמר היינו לערב עמהן צמר ופשתים ומהא שמעינן שהיתר בהיתר מתבטל וש"מ כיון שנתבטל שוב אינו חוזר וניעור:
2
ג׳ולפיכך נראה לי להלכה שכיון שאין באותן חטים המבוקעות אחד מששים שמותר לטחון הכל קודם הפסח ולאכול בפסח אבל למעשה לא מלאני לבי להקל בכך אלא בררו אותן והסירו אותן המבוקעות מהן והשאר מותר, ולענין חטין שבבתיכם נראה שמותר לטחנו קודם הפסק ולשהותן בפסח אבל לא לאכלן ולמכרן לנכרים נמי שרי שלא אסרו כן אלא בדבר שאין איסורו מוכיח מתוכו אבל בכגון זה שרשומן ניכר ונתפרסם בעירכם מסתברא דשרי:
3