תשובות הר"י מיגאש ק״וTeshuvot HaRi Migash 106
א׳שאלה ראובן הרשתה אותו בתו לתבוע מבעלה שבעיר אחרת כל מה שהוא חייב לה בהרשאה גמורה באגב וקני נתנה לו רשות בהחלט להתפשר וליתן במתנה ולעשות כל מה שיראה לו וכשהגיע ראובן לשם תבע את שמעון חתנו לדין ונתפשר עמו שילך אצל אשתו בתוך שנה ואם לאו חייב עצמו לה באלף דינר בתורת חוב בכל מיני חזוקים ונכתב בזה שטר ואחר זמן נתעצמו בדין ראובן ושמעון בתביעות שהיו ביניהם ואמר ראובן הרי בקנין אם יורה שופט הישמעאלים בעד אחד אתן לך במתנה כתובת בתי וכל מה שנכתב לה עליך ושופט הישמעאלים הורהו בעד אחד ותבע שמעון שיפטור אותו מכל מה שעליו לאשתו ומכל מה שנכתב לה עליו כמו שכתוב בשטר ההרשאה שהיא הרשתה אותו שימחול ויתן במתנה אמר האומר שזה הלשון הכתוב בהרשאה אינו מורה אלא שיהיה כל מה שיעשה ממתנה ומחילה ופשרה בעת שיעמוד בדין בענין זה אבל לא בתביעות שביניהם בענינים הנתלים בהם ומחלים אנו פני אדוננו יודיענו בזה כל הפרטים כדי שיהיו אצלינו לשרש נשען עליו. ראשונה במה שנתחייב שמעון באלף דינרים הנזכר בתורת חוב ולא היה חייב בשום דבר מהם ואם נתחייב אדם במה שאינו חייב בו ונתחייב בו בתורת חוב ביותר חזק שבחיובים כמו שאמרו חייב אני לך מנה בשטר קנה וכמו שביאר רבינו הגדול ז"ל. ויבאר לנו ענין חייב אני לך מנה בשטר ואיך יהיה הלשון שיתחייב בו בזה. עוד יבאר לנו אם אמר הרי בקנין שנתתי לך כל מה שיש לי אצלך ולא נתן לו שום אדם הקניין אבל הוא מעצמו לקחו אם מתנה זו מתנה משום דלא מחסרה משיכה והקנין בו נוסף אין צורך בו. או נאמר הואיל וכוון למחול בקנין גלי אדעתיה שבקנין הוא מוחל ומקנה לא בזולתו כמ"ש במי שרצה לקנות לעצמו בדרך אחד מדרכי ההקנאה לא בזולתו ואם מה שאמרו כיון דנפיל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד"א לא ניחא ליה דליקני אם נאמר כיוצא בזה במקנה... לאו.
1
ב׳תשובה ראוי לראות אם כשנתפשר ראובן עם שמעון שילך אצל אשתו אחר תם שנה קנו מראובן שנתרצה בזה הואיל ונתפשר עם שמעון על זה וחייב עצמו בקנין שילך אחר תם שנה וקנו מידו על זה וקנו גם מיד ראובן שנתרצה בזמן הנזכר שקבע כבר נגמרה שליחותו ומה שחדש אח"כ שנתן במתנה המעות של בתו שהרשתה אותו לא עשה ולא כלום שלזה לא נעשה שליח. ואם בקביעת הזמן הנזכר משמעון לבדו מבלתו שקנו מיד ראובן שנתרצה בכך שאז אם רצה ראובן יוכל לחזור בו מהזמן שקבע ויוכל לחזור לתבעו שילך אצלה או שיפרע לה מה שהוא חייב לה ויעלה בידו זה עדיין לא נגמרה שליחותו ולא נסתלק שם השליחות מעליו והואיל וקנו מידו שנתן מה שיש לבתו שהרשתה אותו אם יתקיים אותו הענין שנפל בו ההפרש ביניהם ובהרשאה כתוב שיתן במתנה ויעשה מה שירצה הנה מתנתו מתנה ונפטר הבעל מכל מה שעליו לתת לאשתו. וזה אם הלשון שקנו בו מיד ראובן במחילת חובות בתו היה שאז נסתלק דין האסמכתא. זו היא שורת הדין במה ששאלת עליו במה שקנו מיד ראובן בנתינת המעות של המרשה אותו.
2
ג׳ואמנם מה ששאלת על מה שקנו מיד שמעון שחייב עצמו לאשתו באלף פרחים אם לא ילך אצלה אחר עבור שנה הוא לשון בלתי מועיל להיותו לשון הקנאה לא לשון הודאה. ומה שאמרו חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב הלשון הזה מועיל להיותו לשון הודאה עם היות הדבר מעיקרו שאין לו אצלו כלום. אבל אם היה בלשון הקנאה אינו מועיל אלא אם היה בדרך שיועיל בו הקנא' המטבע. וכבר קדמה תשובתינו בזה למי ששאל מאתנו על זה מאצלכם וביארנו לו זה ביאור מספיק. ומי שאמר לחבירו הרי בקנין שנתתי לך החוב שיש לי אצלך הואיל והדבר הנתון לא מיחסר משיכה נתקיימה המתנה ונפטר הב"ח מהחוב שאצלו במה שאמר לו נתתי לך מה שיש לי אצלך. ואין אנחנו צריכין בזה לקנין כדי שנבטל המתנה מצד ביטול הקנין. ואין דרך זה דומה למה שאמרו כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בארבע אמות לא ניחא ליה. לפי שהטעם שם שלא קנו ליה ד"א לפי שמכיון שגלה בדעתו דלא ניחא ליה דליקני ליה ד"א דידיה איגלאי מילת' דהני ד"א לאו חצרו הן כלל כדי שתקנה לו לפי שלא תקנו שד"א של אדם קונות לו בכל מקום אלא א"כ היתה כונת אותו אדם שיהיו לו אותם ד"א כחצרו אבל אם אינו מתכוון לזה ואינו מתרצה בו הנה חזרו להיות ד"א הללו שאין לו בהם זכות כלל והם לגביה כמו שהם לגבי שאר בני אדם שאינם עומדים בהם וע"כ היה מן הדין שלא יקנו לו. תדע שכן הגע עצמך אם היתה המציאה בחצרו ונפל עליה האם היינו אומרים שמכיון שנפל גלי אדעתיה דלא ניחא דתקנה לו חצרו אין ספק שלא נאמר שחצרו קנתה לו על כל פנים להיותה חצרו והנפילה שנפל עליה הוא דבר נוסף. הכא נמי הואיל והיה הסך ההוא בתורת חוב אצל הב"ח ולא מיחסר משיכה במחילה נפטר מאותו החוב והקנין בזה הוא דבר נוסף ואין משגיחין בו.
3