תשובות הר"י מיגאש קכ״גTeshuvot HaRi Migash 123
א׳שאלה שמעון שדך בתו עם ראובן ועשו על עצמן קנס אם ימנע אחד מהם מלכנוס לזמן שהסכימו עליו ואירע שראובן הנזכר נזדמן לו ללכת לאלכסנדריה ופרש בים על צד שיוכל לבא קודם הזמן הקצוב לו בד' חדשים כפי מנהג הספינות וגזר הגוזר באמת ונשברה הספינה בהיותה קרובה לאלכסנדריה ולא נתברר שניצול שום אחד מאנשי הספינה אך יצא הקול שהגיעו לאלכסנדריה וכשהגיע הזמן הקצוב בין ראובן ושמעון הנז' לנישואין תבע שמעון את יעקב אביו של ראובן לפני דיין העיר שיתן לו הקנס הקצוב ביניהם מנכסי ראובן ודחה באמרו הנה עד עתה לא נתאמת שראובן בחיים כדי שיהיה חייב בקנס על היותו מתעכב מלבא ואולי מת בכלל המתים בספינה בעת שאם נתבררה מיתתו בה היה פטור מן הקנס בלי ספק הואיל ומת בתוך הזמן ואפילו שיתאמת שהוא חי אינו חייב בקנס לפי שעיקר התנאי כל עת שיתבעו אותו להנשא ויתעכב וזה לא תבעו אותו שינשא ונמנע אבל הוא הקדים ללכת כדי שיגיע קודם הזמן כמנהג העולם ונאנס ואינו חייב כלום והדיין לא פנה אל שום טענה מטענות אלו אלא חייב אותו הקנס מבלי שחייב את שמעון להביא עדים שראובן היה בחיים בעת שהגיע הזמן ולא נמצא לראובן הנז' מקום לגבות ממנו זה הקנס אלא שהוציא שמעון שטר כתוב בו איך יעקב אביו של ראובן הנזכר נתן לראובן בנו בית מביתיו מחיים מעכשיו שיוכל למכור ולדור בו וזה נוסחו העידו אותנו על עצמם לאה ובעלה פלוני כו' ורצה שמעון לגבות מבית זה הנזכרת הנתונה לראובן ויעקב אביו של ראובן הנז' הוציא ג"כ שטר מקויים כתוב בו שאינו נותן לבנו המתנה הנז' אלא בתנאי שלא ימכור אותה ולא ימשכן אותה אצל עו"ג ועדי המתנה הם עדי זה השטר הנזכר והורה הדיין ואמר שמכיון שהעידו עידי המתנה שיוכל למכור ולמשכן אין שומעים להם במה שהעידו אח"כ וכתבו עדותם עליו שלא ימכור אותה ולא ימשכן אותה אצל עו"ג וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד השיב על זה יעקב הנז' הואיל והמכר והמשכונה הם מוזכרים במתנה סתם לא הרשיתי אותו למכור ולמשכן אלא ליהודים לא לעו"ג וא"כ השטר השני שחתמו עליו העדים בעצמן הוא בלתי סותר את עדותן הראשונה שלא באו בעדותם השניה לסתור מה שחתמו עליו בעדות הראשונה אלא להוסיף בה תנאי שלא נזכר שם והדיין שאל את פי העדים שהעידו על ראובן שמשכן הבית הנז' אצל עו"ג ואמר להם אתם הייתם שם כשמשכן אותם אצל העו"ג ואמרו ראובן הנז' הגיד לנו זה כו'.
1
ב׳תשובה עמדנו על שאלה זו ועייננו בה ותשובתנו בה היה שאם הדבר אירע כפי מה שנזכר בשאלה שלא נעשה הקנס אלא על מי שימנע מהן מלכנוס לעת שהסכימו עליו ושראובן הלך לאלכסנדריה והיה אפשר לו כפי מנהג פרישות הספינות לבא קודם שיגיע הזמן אלא שעכב אותו מלבא המקרה שאירע משבירת הספינה הנה נפטר מהקנס לפי שאם מת אין עליו קנס. ואם הוא חי וסיבת מניעתו מלבא מקרה שבירת הספינה שאירע שלא היה אפשר לו לבא הרי זה אונס כפי העיקר שבידינו שהאנוס פטור מכל הדברים אלא בגיטין כמו שאמרו אין אונס בגיטין ואין לשמעון לתבוע קנס זה אלא א"כ בירר שראובן בחיים ושהיה אפשר לו אחר שניצל מן המקרה ההוא לבא קודם שיגיע הזמן אז יוכל לתבוע הקנס ושיחקור על נכסי ראובן זה ויורידו אותו בהן ב"ד על פי התנאים הצריכים בנפרע שלא בפניו.
2
ג׳ולענין הבית שנתן אותו יעקב לבנו ראובן עיינתי בשטר המתנה ומצאתי אותה מתנה קיימת ושטר כשר באופן שכל זמן שיתברר שראובן עבר על אותו התנאי בטלה המתנה ועם היות שיש לנו בזה סברא חדשנו אותה במה שאמר התלמוד עדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים והוא שדקדקנו בחזק העיון שזה המאמר הוא דוקא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אינם נאמנים ואנחנו סומכין על סברא זו שנראית לנו. עם היות שלא ראינו מי שקדם מהמפרשים ז"ל שיסבור סברא זו ואינו מחלק במאמר זה החילוק. עכ"ז בזה התנאי בייחוד אפי' אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר הוא תנאי קיים ועדותן בו עדות. לפי שלא אמרנו אנחנו דהיכא דכתב ידם יוצא ממקום אחר אין שומעין לעדים במה שאומרים תנאי היו דברינו אלא אם היתה עדותם בתנאי עוקרת העדות הראשונה מעיקרא באותו התנאי שהם מעידים בו עתה דומיא דאמנה היו דברינו ומודעה היו דברינו וקטנים היינו ופסולים היינו וכל המאמרים שקדמו בענין זה. אבל אם היה שבעת שהם מעידים עדותם השניה אין עדותם הראשונה נעקרת מעיקרה בתנאי זה שבעת שהעידו לא קדם אז בבית מכרו ולא משכון לגוי באופן שתהיה העדות של התנאי מבטלת המתנה מיד אבל היה באיפשר שיתקיים התנאי ותהיה המתנה קיימת עדותן עדות בין כתב ידם יוצא ממקום אחר בין אין כתב ידם יוצא ממקום אחר. וכשיתברר שראובן זה עבר על התנאי ומשכנו אצל עו"ג בטלה המתנה כפי מה שהעידו העדים.
3
ד׳ואמנם דברי האומר שעדותן בתנאי זה היא סותרת בעיקר המתנה הואיל ובאר בה שיש לו למכור ולמשכן אין בזה סתירה הואיל ואפשר שאותו המכר והמשכון הנזכרים בשטר המתנה שהם לישראל דוקא ועדותם עתה בתנאי היא מפרשת שזו היתה כונתה באמרם בשטר המתנה שיש לו למכור ולמשכן ואין העדים באים לסתור מה שהעידו בעיקר המתנה כדי שנאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא באו לבאר מה שהעידו בו ולפרש מה שסתמו ולא נשאר לנו אלא לעיין בעדיות שהראה יעקב שזכרו העדים בהם שהם יודעים בבירור שראובן משכן הבית אצל עו"ג ואח"כ כשחקר הדיין ואמר להם מנין באה לכם ידיעה זו אמרו שראובן זכר להם זה מבלתי שנמצאו הם שם תבטל עדותן. או נאמר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ונאמר יש מה שנהגו בכל כיוצא בזה והוא מה שראינו לרב רבינו יצחק זצ"ל עושה מעשים בכל יום ומורה בו הוא שנראה עדים כו'.
4
ה׳(ע"כ מצאתי מהשאלה הנזכר)
5