תשובות הר"י מיגאש קכ״טTeshuvot HaRi Migash 129
א׳מה שנ"ל במה שאמרו בנדה (י"ב ע"ב) ת"ר אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית שזה הוא בכולל ואפי' במי שהיא יושבת תחת בעלה ואירע לה מקרה זה רצוני לומר שנשתנה וסתה. ואינו בדוקא במי שאירע לה מקרה זה והיא בבית אביה ואח"כ נכנסה לרשות הבעל באותו מום לפי שזה נכנס תחת מה שאמרה המשנה בכתובות פ' המדיר (ע"ה ע"א) היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות דר"מ וזו הכונה רצוני לומר מקח טעות לא דברה בו הבריי' הזאת כלל שהובאה בנדה מכמה סיבות מהם שאם כוונה להודיענו שיש לבעל לטעון טענת מקח טעות הנה יהיה זה מאמר כפול והיה לבעל התלמוד להקשות בזה ולומר מאי קמ"ל תנינא או הא תנינא לה חדא זמנא כדרכו. וגם שתאמר שאין דרך התלמוד לומר כיוצא בזה אלא אם המימרא היתה לאחד מן האמוראין שייחס אותה לעצמו שאז יאמרו מאי קמ"ל תנינא אבל בשהוכפל ענין אחד במשנה ובא אותו הענין בעצמו במשנה אחרת אין מקשים זה הנה אפי' אחר שנודה בזה עכ"ז לא היה זוכר זאת הכוונה בלשון הזה שבא בזאת הבריי' ראשונה במה שאמרה אשה שאין לה וסת. ואין בעלי התלמוד אומרים לשון זה על הרוב אלא באשה שיושבת תחת בעלה כמו שאמרו האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה כו' וכדומה לזה הרבה מזה המין מהם מה שאמרו האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ובא סמוך לזה אין לה כתובה ולא פירות כו' וכמו שאמרו האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת וכן מה שאמרו האשה שנתאלמנה והרבה בזה ממה שיארך זכרו. ומה שאמרה ברייתא זו האשה שאין לה וסת הולך ע"ז הדרך. ומי שרוצה להוציאו מסגנון זה ולומר שזה מדבר בפרטות באשה שבאה מבית אביה במום זה עליו להביא ראיה שאם היתה הכוונה בברייתא זו לדבר בענין מקח טעות היה לה לומר הכונס את האשה ולא מצא לה וסת הרי זה מקח טעות הלשון שזכר בכיוצא בו באמרו הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. ובר מן דין הא ודאי אם היה שהמום נתחדש בה קודם שנכנסה לבית הבעל פשיטא שהוא מקח טעות לגמרי. ולא נוכל לומר שהיה עולה בדעתינו ששינוי וסת אינו מום דומה לזולתו כדי שתצטרך הברייתא לעורר אותנו על זה ולהודיענו שהוא מום דומה לזולתו לפי שכבר אמרו כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים והכהן אם היה זב אין ספק שהוא פסול. אבל הוצרכה המשנה לזכור היו בה מומין ועודה בבית אביה לטענות הנופלות בין האב ובין הבעל אם אירע זה קודם שנתארס' או לאחר שנתארס' להודיענו הדין בזה אבל אם אירע בודאי קודם שתתארס' או קודם שתכנס לרשו' הבעל על איזה צד שיהי' בלי ספק שהו' מ"ט וכל כה"ג תצא שלא בכתובה וכיון שכן מה בא זה התנא להודיענו דבר שהוא ידוע לתינוקות של בית רבן ועוד שלא יאמר אסורה לשמש אלא במי שאירע לה מקרה והיא יושבת תחת בעלה שאם היה קודם שתבא לרשות הבעל היה לו לומר אשה שאין לה וסת לא תנשא ואם נשאת תצא או יאמר אשה שאין לה וסת הרי זה מקח טעות אבל אמר אסורה לשמש על דרך כלל לפי שאנו חוששין לה שמא תטמא כשהיא משמשת מתוך שאין לה וסת דהא סתמא קתני או שכלל כל הנשים ותאני עלה אין לה כתובה כו'. ועוד שכל מה שבא בברייתא זו באומרה אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית כמו שאמרו במוציא את אשתו משום שם רע יוציא ולא יחזיר עולמית הנה כל מלות אלו אינם נאמרות אלא על מי שאירע לה מקרה זה והיא תחת בעלה ואם בכונס את האשה ולא מצא לה וסת עסקינן הנה אותה האשה היא במדרגה אחרת זולת זו לפי שאמרו כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה דומיא דנמצאו עליה נדרים ואפי' גט מן התורה אינה צריכה אלא מדבריהם הוא דצריכה גט וכבר הקשו בתלמוד כתובה הוא דלא בעיא הא גט בעיא מ"ש כתובה דלא דאמר אי אפשי באשה נדרנית גט נמי לא תיבעי אמר רבא גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא גט מדבריהם ומי שהיא בגדר שאין בינה ובין בעלה אישות כלל איך יאמרו בה מלות אלו שבאו בזאת הברייתא ועוד מאי ולא בלאות דתקנו בהאי מתניתא וכי תעלה על דעתך שבאה במום זה מבית אביה ונשארה אצלו באיסור עד דבלו נכסה ומה הוא הדבר שהגיע אותם עד הבלאות עד שתצטרך הבריי' לעורר אותנו עליהם וכן במה שאמרה ולא פירות כמו כן. ומ"מ אין הבריי' הזאת שנוייה אלא באשה שנשתנה וסתה והיא תחת בעלה בפרט בהיות שנתן הסיבה משום דלא חזיא לתשמיש שהיא סיבה כוללת הכל ולא אמרינן בכל כה"ג נסתחפה שדהו לפי שלא תאמר נסתחפה שדהו אלא במי שהיא ראויה לזולת שיש לה לטעון ולומר לו אנא הא חזינא לזולתך ואנת מן שמיא הוא דקנסוך לגבאי דידי ונסתחפה שדך אבל אם היתה אסורה לכ"ע לא נשאר עלי' שם שדה ולא שם אישות לחד מעלמא.
1
ב׳הלא תראה מה שאמרו (נדרים דף צ' ע"ב) אמר רב פפא בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה כיון דאונס בישראל משרא שרי מצי אמרה ליה אנא הא חזינא והאיך גברא הוא דנסתחפה שדהו או דילמא כיון דלכהנים אסורה אינה יכולה לומר אנא הא חזינא הילכך אין לה כתובה וכלומר לאו שדה היא בכלל ולא חזיא לאישות כהן כלל ואמרי ליה מתני' היא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה כלומר דנאנסה ותטול כתובה והוינן במאי עסקינן אילימא באשת ישראל אי לרצונה זנתה אסורה ואין לה כתובה דתנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ואי באונס זנאי שריא לבעלה בהא נתפסה מותרת ואוקמוה באשת כהן ויש לה כתובה ואע"פ שהיא אסורה לו. ומדהעמידו דברי המשנה האומרת טמאה אני לך באשת כהן שהיא אסורה ואפי' באונס ואעפ"כ יש לה כתובה ואין אנו חוששין בהיותה לא חזיא לכהונה אלא אנו אומרין הא חזיא ללוי ולישראל דאונס שרי להו א"כ ש"מ דעד כאן לא אמרינן נסתחפה שדהו אלא היכא דחזיא לישראל וללוי הא אי לא חזיא לישראל ולא ללוי כיון דנשתנה וסתה לא אמרינן בה נסתחפה שדהו ויש לה כתובה כלל דמאן דלא חזיא לתשמיש לאו שדה היא כלל דאי לאו עונה אמאי נישואין.
2
ג׳ואמר הגאון ז"ל והיכא דאניס ישראל איתת חבריה אי בעלה כהן הוה אסירא ליה דכתיב בכהנים אשה זונה וחללה לא יקחו וקי"ל הלכה כחכמים דאמרי זונה כל שנבעלה בעילת זנות ואע"ג דאסירא לבעלה כהן כתובה אית לה דאמרה ליה לבעלה זנות ללוי ולישראל באונס שרי והאיך גברא הוא דנסתחפה שדהו הילכך שקל' כתובה ונפקא דאמ"ר פפא כו'. נראה מתשובת הגאון ז"ל שהוא סובר טעמא אם היתה מותרת ללוי ולישראל הא אי הוה אסורה לכ"ע אין לה כתובה דלאו שדה ראויה היא לכ"ע.
3
ד׳ואמנם האשה שכתב לה בעלה על עצמו שכל עת שישא אשה אחרת עליה שהוא חייב לפרוע לה כתובתה ואחר כך נשתנה וסתה בצד שהיתה אסורה לשמש אינו מתחייב מתנאי זה כלום (לפי שלא כתב לה זה אלא) ואנן סהדי דלא אסיק אדעתיה שיארע לה מקרה זה המונע מהתשמיש שישאר מעוכב מתשמיש המטה ומתשמיש הבית כפי הנהוג במקומות הללו שנאמר בכל כיוצא בו אטו בשפטני עסקינן. ועוד שענין הנשואין שכתב לה הוא שלא יקח עליה צרה וענין הצרה הוא שלא תשתתף עמה בבעל כמו שאמרו אם תענה מתשמיש שהוא מניעת התשמיש מכל וכל ואם תקח מצרות שהוא ההשתתפות בתשמיש לצרר אותה בו וכשהיתה נטולה מן היהודים בענין זה מכל וכל הנה כבר נתבטל ענין היות לה צרה ואין זה נכנס תחת התנאי שהתנה לה לפי שתנאי זה התנה לה בו כשתהי' היא ראויה להשתמש וראויה לעשות צרכי ביתה אבל אם היתה אסורה לשמש ודאי לא עלה בדעתו שיהא יושב ומצטער ועכ"ז יפרע לה כתובתה. ודבר זה נדון אותו באומדן דעתא שיכול לומר לה אני לא נתחייבתי בזה אלא כשארצה להנשא בעוד שאת ראויה לתשמיש אבל בשתהיה בלתי ראויה לתשמיש ואני עומד בעמוד והוצא לא הקניתי לך. ובכל כה"ג אמרינן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה כו' ובכל כיוצא בו אמר הרב ז"ל ומ"מ לא מפקינן ממונא. ומה שאמר האומר שאינו חייב בפו"ר הואיל ויש לו זכר ונקבה וכבר קיים מצות פו"ר. זו אינה טענה לפי שלא נאמר זה אלא לענין שאין לנו עליו דין ודברים אם לא ירצה להנשא להיות שכבר קיים מצות פו"ר אבל אם הוא רוצה בזה לא למעגנו ממנו.
4
ה׳ועוד דמדאוריי' הוא דקיים מצות פו"ר אבל מדרבנן לא קיים הואיל והלכה כרבי יהושע (יבמות ס"ב ע"ב) דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך כו' וא"ר מתנה הלכה כר' יהושע ואמר רבינו הרב ז"ל והאי מילתא דרבנן היא אבל דאוריי' כיון שיש לו זכר ונקבה קיים מצות פו"ר וא"כ יש לו לומר לא ניחא לי דאיקרי עובר על דברי חכמים ועוד לא ניחא לי דאצטער בפרט במקומות הללו שכשהאשה נדה מתעכבים כל צרכי הבית בכלל.
5