תשובות הר"י מיגאש ק״נTeshuvot HaRi Migash 150
א׳שאלה ראובן נשא את לאה ושהה עמה יותר מעשר שנים רצופות ולא ילדה ממנה ודמה ראובן שמניעת הלידה הוא ממנה ושיכול הוא לגרשה מבלתי שיתחייב לפרוע לה כתובה ואמרה לו לאה העיכוב אינו אלא ממך שאין לך גבורת אנשים ואם אתה רוצה לגרש אותי אתה מחוייב לפרוע לי כל מה שכתוב בכתובתי מעיקר ותוספת ונדוניא ואני צריכה לבנים וכששמע טענתה חשב ליחד לה מקום כדי שתגבה ממנו כל כתובתה וישא אחרת לנסות עצמו ואם ילדה לו תצא לאה הנז' בלא כתוב' ואם לא ילדה לו אז תגבה לאה כתובתה ממקום שיחד לה ועלה בדעתו שזה יעלה בידו כפי שורת הדין ואמר' לאה שאע"פ שיהי' הדין כן ולא יהי' עליו עון בהיותה נשוא' עמו היא אינה רוצה לשבת עמו לפי שצריכה היא לבנים תמצא אותם למקר' הזמן ושהיא מפחדת פן יעברו הימים שהיא ראוי' לילד בהם ולא תמצא לזקנתה ולא בעת מותה מי שיפקח בעסקי'. יורינו רבינו התשובה בזה מחסדו ואם צריכ' לאה אחר העשר שנים להקדי' מחאה על היותה יושבת תחתיו כדי שלא יטעון שהיא מחלה לו ונתרצי' לשבת עמו בפרט שהיא אומר' שהיא מפחדת מלזכור דבר מענין זה מבלתי שיתבענו הבעל עם היות שרוצה לסבול ולתת לו רשות להנשא ונתרצית להיות עם צרה מבלתי תנאי לפי שהיא אמר' לו אני אתן לך רשות להנשא בלא שום תנאי כדי שיאמנו דברי לכל העולם והוא אומר איני יכול לעמוד סיפוק בשתי נשים ואת קחי הנדוניא שלך וצאי או ניחד לך מקום לגבות ממנו כתובתך על התנאי הנז' והיא אומרת א"כ תפרע לי כל מש"כ בכתובתי ופטור אותי ואם טענתה טענה כפי שורת הדין והוא מחוייב לגרש אותה ולהגבות לה כתובת' מה הוא מתחייב לפרוע לה מכתובת' אם עיקר כתוב' בלבד או כל מה שכתוב' מעיקר ותוספת ואם היא אינה רוצ' להרשו' אותו להנשא אם יש לה לגבות כל מה שבכתוב' ותצא אם לאו. יורנו רבינו והאלהים יכפיל שכרו.
1
ב׳תשובה אם ראובן זה כבר שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה והוא בלתי מודה שאינו יורה כחץ אבל הוא מדמה שהוא ככל האנשים המולידים ומצפה שאם ישא אשה אחרת שיוליד עמה הנה מחוייב הוא מן הדין לגרש אותה ויפרע כתובת' כדי שישא אחרת מהראויות לילד לקיים מצות פריה ורביה ממנה כמו שאמרו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואפילו שהסכימו שניהם להשאר ולהתמיד על מצבם כופין אותו מן הדין לגרשה כדי שישא אחרת שאפשר לו להוליד ממנה. ומה שאמרו ההיא איתתא דאתיא לקמי' דרבי יוחנן אמר לה לא מפקדת אמרה לי' ולא בעיא ההיא איתתא חוטר' לידא ומרא לקבור' כו' שנראה שאם לא תבעה אותו בטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא וליתן כתוב'. יש להעמידה בא' משני דרכים אם שהאיש ההוא היה לו בנים מאשה אחרת שכבר קיים מצות פו"ר ואח"כ נשא אשה זו השנית ושהה עמה עשר שנים ולא הוליד ממנה והיא יחסה לו שחלה אח"כ ונעשה אינו יורה כחץ בין שהי' הוא מודה בזה בין שלא היה מודה. שאינו מחוייב מן הדין לגרשה ולישא אחרת הואיל וכבר קיים מצות פו"ר. או במי שנתברר לו בבדיקת עצמו באשה אחרת שאינו יורה כחץ או שהי' מודה שאינו כאנשים היכולים על דבר זה בין הי' לו בנים מאשה אחרת או לא היו לו שגם זה אינו מחוייב מן הדין לגרשה ולישא אחרת הואיל ואין לו תקוה לקיים מצות פו"ר. אבל נחייב אותו לגרשה ולפרוע לה כתובתה אם היתה היא באה מחמת טענה בעינא חוטרא לידא ומרא לקבור'. אבל מי שאין לו בנים מאשה אחרת שעדיין לא קיים מצות פו"ר ולא נתברר לנו בו שאינו יורה כחץ ואינו מודה בזה אבל מדמה הוא בדעתו שהוא ככל שאר האנשים היותו יכול להוליד ומקוה שאם ישא אחרת שיהי' לו בנים. בין שהית' היא תובעת הגירושין או שהיה הוא רוצה לגרשה. מן הדין הוא מחוייב לגרש' ולפרוע לה כתובת' שמא לא זכה ליבנות ממנה וכופין אותו לישא אחר' שאפשר לו להבנות ממנה. אא"כ היה ראובן זה יכול לזון שתי נשים ובחר להשאיר אשה זו אצלו ולישא אחרת עליה שיכול לעשו' זה ולא נכריח אותו אז לגרש אשה זו ולתת לה כתובתה הואיל וכבר קיים מצות פו"ר עם זולתה (היא) ואינה יכולה לתבעו בזה ולומר לו כיון שלא זכית ליבנות ממני גרש אותי ותן לי כתובתי דבעינא חוטרא לידא ומרא לקבור'. לפי שלא נתלה הסיבה בשמא לא זכה ליבנות ממנה אא"כ הי' מוכרח מן הדין לגרש אותה מהכרח מצות פו"ר שחיובא הוא עליו לא עליה שהיו אז הגירושין כאלו היו מחמתו יכול לגרשה בלא כתובה בטענת דילמא לאו בת אולודי היא לפי שאומרי' לו שמא אתה לא זכית ליבנות ממנה. אבל כשנסתלק מכאן ענין היותו מתחייב מן הדין לגרש אותה מחמת שהוא יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים ובחר לשהותה אצלו ולישא אחרת עליה שהיתה היא תובעת אותו לגרשה בטענת בעינא חוטרא לידא כו' אין בנו כח לחייבו לפרוע לה כתובתה מספק בטענת שמא לא זכה ליבנות ממנה אבל נאמר לה דילמא מיניך הוא דלאו בת אולודי את ואע"פ שלאה היא טוענת על בעלה שאינו יורה כחץ ותובעת אותו שיגרש אותה לסיבה זו בטענת בעינא חוטרא לידא כו' ומן הדין היא נאמנת בזה כמו שאמרו היא אמרה מיניה והוא אמר מינה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מ"מ מן הדין יש לו לבדוק עצמו באשה אחרת אם רצה והיה יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים ולא נחייב אותו לגרשה ולפרוע כתובתה אלא אחר שנראה שלא יוליד גם מזו האחרת שאז נתברר שהוא כמו מה שנאמר עליו בהיותו עם האשה הראשונה כמו שאמרו אמר איזיל ואבדוק בנפשאי א"ר אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה אמר רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאפשר למיקם בספוקייהו. אלא שמה שחשב ראובן להעמיד ללאה שיעור כתובתה וישא אחרת מבלי שיהא זן את לאה עד שיתברר אם החולי ממנו או ממנה אין שומעין לו בזה. לפי שהואיל ומה שהיה לו רשות מן הדין לבדוק עצמו באשה אחרת ולסלק מעליו חיוב גירושי אשתו ופריעת כתובתה עד שיתברר אם החולי ממנו או ממנה אינו אלא אם היה אפשר לו לעמוד בסיפוקם אם כן נראה שהיא חייב במזונותיה ותנאי נישואיה נשארים עליו במקומן כמו שהיו והוא מתחייב לה בהם כאשר בתחלה.
2
ג׳ומה ששאלתם ואמרתם אם נתחייב ראובן זה להוציא וליתן כתובה אם הוא חייב בין בעיקר בין בתוספ' או אינו חייב כי אם בעיקר בלבד. דבר זה ראינו בו מחלוק' בין מי שקדם מבעלי הוראה ז"ל ורבינו הרב ז"ל הי' מסופק בזה. מ"מ מה שנוטה דעתינו אליו אחר העיון הוא מה שאנו זוכרים אותו עתה וזה שמה שאנו מחייבין אותו להוציא וליתן כתובה לא יהיה אלא באחד משני דרכים או שיהיה הוא בלתי מודה שאינו יורה כחץ ולא נתברר עליו זה בבדיקת נפשיה באיתת' אחריתי והוא מדמה בדעתו שהוא יכול להוליד ואין לו יכולת לעמוד בסיפוק שני נשים שהיה אז מחוייב מן הדין לגרש אותה ולפרוע לה כתובתה מבלתי שתתבענו היא בכך. או שיהיה שכבר היה לו בנים מאשה אחרת ואח"כ נשא אשה זו השנייה ושהה עמה עשר שנים ולא הוליד ממנה וטענה עליו שאירע לו חולי ונעשה אינו יורה כחץ בין אם היה מודה בזה בין לא היה מודה שאינו מחוייב מן הדין לגרש אותה ולישא אחרת הואיל וכבר קיים מצות פריה ורביה. או שכבר נתאמת עליו שהוא אינו יורה כחץ אם בהוראתו כזה או בבדיקת נפשי' באיתת' אחריתי בין היו לו בנים מאשה אחרת או לא היו לו שהי' אז בלתי מחוייב מן הדין להוציא וליתן כתובה הואיל ואינו מקוה להוליד מזולתה אבל יתחייב להוציא וליתן כתובה אם היא תובעת אותו בזה בטענת בעינ' חוטרא כו'. א"כ נאמר שמי שיש לו בנים מאשה אחרת אם נתברר עליו שהוא אינו יורה כחץ אם בהודאתו או שנשא אחרת אח"כ ולא הוליד גם ממנה שהיה בלתי מחוייב מן הדין להוציא וליתן כתובה אבל נתחייב בזה אם היתה היא תובעת אותו מה אם היתה שותקת ומוחל' לא היינו מכריחין אותו שיוציא ויתן כתובה. אם כן ראוי לומר כאן כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעת' למשקל ולמיפק לא אקני לה ולא דמי לאומר איני זן ואיני מפרנס והמדיר את אשתו מתשמיש המטה וכל שאר אותם הדרכים שנאמר בהם יוציא ויתן כתובה שהוא חייב בין עיקר בין תוספת. דהתם הוי איהו מורד והדבר שלסיבתו נתחייב להוציא וליתן כתובה שיהו בידו לתקנו אם ירצה והיה בידו שלא לעשותו מתחלה אם רצה א"כ ראוי לחייבו בין תיקונו ולא היה בידו מתחלה שלא יהיה אבל הוא אנוס בו ואומדן דעתא הוא שאם היה משער בעצמו שהוא על זו הדרך ושהדבר יכריחנו להוציא וליתן כתובה לא היה כותב לה מה שכתב מהתוספת.
3
ד׳אבל אם לא קיים עדיין מצות פריה ורביה והוא בלתי מודה שאינו יורה כחץ ולא נתאמת עליו זה אבל הוא חושב בדעתו שהוא יכול להוליד והוא אינו יכול לעמוד בסיפוק שתי נשים שהיה אז מחוייב ומוכרח משורת הדין להוציא וליתן כתובה מבלתי שתצטרך היא לתבעו בזה מטענת בעינא חוטרא ליד' כו' ואע"פ שהסכימו שניהם על השארותם זה עם זה שורת הדין תכריחנו לגרש' ולפרוע לה כתובתה שאין הגירושין מחמתה ולא מחמת דין תלוי בה באופן שהיה אפשר לומר כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' כו' אבל הגירושין הוא מחמת דין שהוא מתחייב בו לא היא שהיו אז הגירושין לסיבתו.
4
ה׳(חסר שאר התשובה)
5