תשובות הר"י מיגאש קס״חTeshuvot HaRi Migash 168
א׳לענין מה שאמרו חייב אני לך מנה בשטר דוקא אם אמר אותו בלשון הודאה שהוא מודה על ממון יש לו אצלו לא בלשון חיוב שהוא מחדש בו הקנאה ומחייב עצמו עתה בממון וראיה לזה מה שאמרו היכי דמי אי דא"ל אתם עדי מ"ט דר"ל ואי דלא א"ל אתם עדי מ"ט דר' יוחנן וזה לא יהיה אלא בעדות ההודאה לא בהיותו מחדש הקנאה. ומה שאמר בשטר אפשר לפרש שכותב לו בשטר חייב אני לך מנה ויהיה מה שאמר אלימא מילתא דשטרא כמ"ד להו אתם עדי לפי שתהיה כתיבת הודאה בשטר ונתינתה לו במקום אם אמר לעדים אתם עדי בהודאה זו ואפשר לפרש שיאמר לו בלשונו חייב אני לך מנה בשטר ויהיה מ"ש אלימא מילתא דשטרא כמ"ד להו אתם עדי לפי שאינו יכול לומר לו משטה אני בו אלא אם לא אמר בהודאה יותר מן חייב אני לך מנה אבל אם אמר חייב אני לך מנה בשטר שהוסיף לפרט ולפרש אומרו בשטר כאלו אמר להם לעדים אתם עדי ואינו יכול לומר משטה אני בך לפי שכיון שפירש ואמר בשטר נראה שהוא מודה בבירור בהודאה זו לא משטה ואם היה רוצה לתלות הודאה זו בתנאי אופן הקיום בו הוא שיפרש שסך זה אינו מתחייב בו מעיקרו אלא על תנאי כך וכך ואופן שצריך לכתוב בזה הוא שיאמר העיד אותנו ראובן על עצמו שיש לשמעון אצלו סך ידוע כך וכך ואם יהיה כו"כ הרי החוב הנז' מחול לו לפי שעל זה הדרך היה עיקר חיוב הסך הנז' אצלו לפלוני זה ואם לאו יהיה קיים החוב הנז' לפלוני זה אצלו מההודאה הנז' כן ראוי לקיים ענין זה או בלשון שיובן ממנו ענין זה ודרך זו.
1
ב׳הביאה הרב מופת דורינו בספרו הבהיר ברכי יוסף חלק חה"מ סי' מ' אות ב' ד"ה ובתשו' התייר הגדול כו'.
2