תשובות הר"י מיגאש נ״גTeshuvot HaRi Migash 53
א׳שאלה ראובן הוציא שטר זה נסחו נתן לנו אנחנו חתומי מטה ראובן בן יעקב משקל שני גרעינים כסף ואמר לנו קחו אלו השני גרעינין ולכו קדשו לי בהם את פלונית בת פלוני ולקחנו אותם הקידושין והלכנו אצל פלונית הנזכרת ואמרנו לה היי מקודשת לראובן בן יעקב באלו השני גרעינים כסף וקבלה אותם ממנו ואמרה הנני נתרציתי ונתקדשתי לו ומה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו בחדש פלוני שנת פלוני במקום פלוני ונתננו לראובן הנזכר להיות בידו לראיה כו' שמעון בן יעקב לוי בן יעקב. ושאלו את פי האשה הנזכרת על זה ואמרה להד"מ שאלו את העדים ואמרו אין זאת חתימתנו וחתימת יד שמעון הנזכר נכרת וקצת אנשים מעידים שהיא חתימת ידו וחתימת ידי לוי העד השני בלתי נכרת. וכשכפרו העדים באותם החתימות הוציא ראובן פתקא זה נוסחה אני שמעון בן יעקב נתחייבתי לראובן בן יעקב ברית אלהי ישראל על חתימת ידי שאצלו בשטר הקדושין עם חתימת לוי בן יעקב בכל עת שירצה לקיימה שאקיים אותה לו ולא אכפור אותה בשום אופן בעולם אם ירצה בב"ד קבוע או זולתו ונסח זה שבפתקא זו הוא מכתיבת הנקראת מעל"ק בערבי מורגלים בה רוב אנשי העיר ורובם מעידים שהוא כתב ידי שמעון הנז' החתום בשטר הקידושין עם לוי בן יעקב. יודיענו אדוננו אם צריכה אשה זו גט מהטוען הזה אם לאו ואיך הדין אם אמרו העדים כן חתימת ידינו היא זאת אבל לא כתבנו אותה בשטר הקידושין בכונה אלא ראובן הוציא לנו מודעא על שמעון ואמר לנו תעידו לי במודעא זו אח"כ כפל אותה ונתנה לנו ואפשר שבעת שנתנה לנו החליף אותה בשטר הקידושין וחתמנו בה בחשבנו שהיתה המודעה ולא ידענו ששחק בנו והחליף המודעא בשטר הקידושין ואיך הדין אם אמרו העדים זאת חתימת ידינו אבל לא ידענו אמתות זה הענין לאורך הזמן. ואיך הדין אם הודה אחד מהם בחתימת ידו ועכ"ז הוא אומר לא נתאמת אצלי זה הענין ולא ידעתיו והעד השני כפר בעדות. ואיך הדין אם כפרו שניהם ונתקיים כתב יד אחד מהן שבפתקא ואם ראובן יכול להשביעם על כפירתם חתימת ידיהם שבשטר אם לאו ואם יש לב"ד להכריח שיכתבו חתימת ידיהם לדמותם לחתימות שבשטר אם לאו. יבאר לנו אדוננו כל זה.
1
ב׳תשובה אם היה ראובן זה אומר ששלח שלוחים אלו לקדש לו אשה זו והם חזרו אצלו ואמרו כבר קדשנוה לך וכתבו חתימתן בשטר הנזכר לפניו הנה העולה מדבריו אלה שנתקדשה לו ועם היות שהוא אומר שלא נמצא בעת גמר הקידושין הואיל והוא אומר שהעדים הנז' כתבו השטר הנז' שכתוב בו נתינת הקידושין וחתמו לפניו בו וכבר אמרו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד א"כ מה שאומר שהם חתמו בפניו הרי הוא כאלו אמר שהוא נמצא כשהעידו בב"ד בגמר הקידושין הנז' והוה ליה כאילו אמר שהוא בעצמו קדש אותה בפני שני עדים הואיל והשלוחים הנז' דבריהם קיימין לענין גמר הקידושין לראובן זה שהרי אמרו האומר לשנים צאו וקדשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכשהיה הכלל העולה מדברי ראובן זה שהוא קדשה והיא מכחשת אותו. הדין נותן שיהיה נאמן על עצמו לא עליה ויהיה ראובן זה אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו כמו שאמרה המשנה האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו. וזה אם לא נתקיימה עדות העדים הנזכרים והם כופרים שהיא חתימתם או הודה האחד מהם שהיא חתימתו וכפר השני שאין עדות עד אחד עדות שהרי אמרו עד אחד כמאן דליתי' דמי. או הודו שניהם שהיא חתימת' אבל אמרו שאירע להם בה טעות או תחבולה. ואמנם אם נתקיימה עדות שניהם אם בהודאתם בה עם היות שהם אומרים שאינם זוכרים עתה העדות או שנתקיימה בעדות שני עדים שהם מעידים עליה הדין הוא שתהיה היא אסורה בקרוביו ואין משגיחין בכפירת הקידושין הואיל והעידו שני עדים שנתקדשה לו. ואמנם כתיבת יד שמעון שהראה ראובן בשבועתו שיעיד לו על חתימתו אין בה ממש לשתי סיבות האחת שהוא כתב יד מבלי שיהיה חתימה עליו והוא כסיפור דברים בעלמא לא כעדות והשנית שאין במשמעה עדות כי אם ייעוד בעדות להבא שיעיד לו.
2
ג׳ולענין אם יכריחו אותם ב"ד שיכתבו עתה חתימתן במגלה אחרת ועורכין לה זו החתימות שכפרו בה. אין נראה לי לפי שאין ב"ד מחוייבין לדון אלא במה שנתקיים אצלם לא שיוכרחו לחקור על מה שלא נתקיים לפניהם בפרט הואיל ואפשר להם לשנות חתימתן עתה באופן שלא תדמה. גם שמה שהיה די לנו בעריכת החתימות לא מצאנו אותו אלא במי שמת או שהלך לארץ אחרת או במי שהיה נמצא לפנינו ואינו מכחיש שזו כתיבת ידו שאז הוא מוכרח לכתוב חתימת ידו אחספא ונעריך אות' באופן תתקיים חתימת ידו שבשטר שלא מפיו ויעיד הוא עם האחר על חתימת העד השני אבל כשהוא נמצא לפנינו והוא כופר (שהיא) חתימתו לא מצינו ראיה להכריחו שיכתוב חתימת ידו אחספא ונעריך אותה.
3
ד׳ועוד כשתדקדק הטב תמצא שלא תהיה כתיבתו עתה חתימת ידו אחספא ולהעריך אותה חתימ' שבשטר לה יותר גדולה מהודאת פיו כשהוא אומר זו חתימת ידי ואנחנו רואים שאפי' אם הודה ואמר כן הוא שזו חתימת ידי אבל טעיתי בה ואינה עדות אמיתות ששומעין דבריו בזה ולא נדון בחתימתו זאת שבשטר מגו דאי בעי אמר אינ' חתימת ידי כל שכן כשלא נתברר לנו שהיא חתימת ידו אלא במה שהוא כותב חתימת ידו אחספא ומדמין אות' לזו שיהיה נאמן באמרו שהיא בלתי אמיתות ולא נדין בחתימה שבשטר מיגו דאי בעי לא כתיב חתימת ידיה אחספא או ששינה כתיבתו באופן שלא תדמה אליה החתימה שבשטר שאין הפרש בין שיאמרו אינה חתימתנו או שיאמרו טעינו בעדות שהם נאמנים בזה כמו שאמרה המשנה עדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים. ולסיבות אלו לא נראה לנו שיכריחו אותם ב"ד למכתב חתימת ידייהו אחספא ולהעריך חתימות השטר לה. הלא תראה שהעדים כשאומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו לא נכריח אותם מן הדין לכתוב חתימות ידיהן אחספא ולהעריך אליה החתימה שבשטר באופן תתקיים שלא מפיהם כדי שלא יהיו נאמנים באומרם אנוסים היינו. וכן הענין כאן הואיל ואמרו העדים מעולם לא העדנו על זה ואין זה חתימתנו שעולה מדבריהם שהעדות בלתי אמיתות לא נכריח אותם לכתוב חתימות ידיהון אחספא כדי להעריך אליה' חתימת השטר ותתקיים שלא מפיהם שאין לנו לעשות זה הואיל ואמרו שהעדות בלתי אמיתת קודם שיתקיים השטר שלא מפיהם וזה יאמת מה שאמרנו.
4
ה׳ומה ששאלתם אם יכול ראובן להשביעם שאינה חתימות ידיהם יכול הוא להחרים על כל מי שיודע שזו חתימתו מבלי שידע שאירע בעדות זו דבר המבטל אותה מטעות או מצד אחר זולתו ולא יעיד שהוא כתב ידו. אבל שיחרים על כל מי שיודע שזו חתימת ידו ולא יודה אינו יכול לעשות זה מהטעם שכבר ביררנוהו.
5