תשובות הר"י מיגאש ע״בTeshuvot HaRi Migash 72
א׳שאלה ראובן מכר קרקע לשמעון וחזר אחר זמן וקנאו ממנו ויצאו על ראובן עסיקין אם יש לראובן לחזור על שמעון בדמי הקרקע ומה שמרצה בו את המערער כאלו קנאו מזולתו שיש לחזור עליו בכל זה או אין לראובן לחזור על שמעון אלא באחריו' דנפשיה ודאתי מחמתי' לפי שיכול שמעון לומר לו אלו מכרתיו לזולתך ויצאו עליו עסיקין וחזר עלי לא הייתי חוזר עליך ג"כ עתה אחזור עליך במה שיצא לך עלי בו ואפוכי מטרתא למה לי ואם הדין כן ונתן שמעון הקרקע לראובן וקבל עליו אחריו' דנפשי' בלבד אם יש משו' בזה דין בן המצר הואיל ואין לו עליו זולתי אחריו' זה שנתחייב לו במתנה ואת"ל שמתנה זו לסיבת אחריות זה הויא כמכירה לגבי דינא דבר מצרא מה יהיה הדין בראובן שנתן קרקעו לשמעון ולא קבל עליו כי אם אחריות דידי' ודאית מחמתיה אם יש דינא דבר מצרא או לא ואם טען הנותן בכל צד שיהא בו דינא דבר מצרא שהיה בשעת המתנה קטן לבטל אותה אם נחשוב כמכירה לגבי דידיה ויכול לבטלה ואת"ל שיכול לבטלה וטען שמעון שראובן הי' גדול באותה העת מי מהם הוי המוציא מחבירו אם ראובן דחזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול או שמעון דקרקע בחזקת בעליה עומדת.
1
ב׳תשובה אם ראובן הקונה הקרקע עתה משמעון הוא המוכר אותו לו מתחלה הדין הוא שאם יצאו עליו עסיקין והוציאוהו ממנו שאינו חוזר על שמעון לפי שעיקר האחריות הוא על ראובן ואין על שמעון כי אם אחריות דאתי מיני' ומחמתי' לא זולת זה והואיל והדבר כן הדין נותן שאם שמעון נתנו לו וקבלו עליו אחריות דאתי מחמתיה שנחשוב אותו מכירה ולא נוציא אותה מדינה לפי שלא קבל עליו אחריות דעלמא לפי שמכירה זו אינו מתחייב בה יותר מאחריות דאתי מחמתיה והיה ראוי כפי זה לחייב בה דינא דבר מצרא לולי שאמרו לבעלים הראשונים לית משום דינא דבר מצרא כו' וזה דוקא כשנתנ' לראובן עצמו שמכר אותה לו מתחלה אמנם לאיש אחר זולתו וקבל עליו אחריו' דאתי מחמתי' בלבד לא נדון בה שהיא מכירה ונחייב בה דינא דבר מצרא לפי שאם היתה מכירה היה מתחייב לו אפי' באחריות דאתי מעלמא כמו שיתחייב בכל המכירות והואיל וראינו שלא נתחייב לו כ"א באחריות דאתי מחמתיה הנה זה מורה שאינה מכירה אבל מתנה היא אמנם חזק אתה כשקבל עליו אחריות דאתי מחמתיה ומה שאמרו ואי כתב בה אחריות לית בה משום דינא דבר מצרא אמנם הוא על האחריות המוחלט שדרך העולם לקבל אותו עליהם בכל המכירות אבל אחריות בצד מה בלתי מוחלט על הכל אינו נכנס בכלל אמנם ואי כתב בה אחריו' הואיל ואיננו האחריות הנהוג בכל המכירות ומה שאמרת אם טוען הנותן שהיה קטן בשעת המתנה אם נחשוב אותה כמכירה ויכול לבטל אותה אם לאו לא הבנתי כונתך בזה שנראה מדבריך אלה שאתה סובר שהמכירה היא שאינה קיימת בקטן לא המתנ' אין הדבר כן אבל המכירה והמתנה דינם שוה ששניהם אינם קיימות בקטן ואין מכירתו גם מתנתו קיימים בקרקע עד שיהא בן י"ג שנה ויביא שתי שערות ומה שאמרו אמר אמימר ומתנתו מתנה אינו חוזר על הקטן שלא הביא שתי שערות אלא על בן י"ג והביא שתי שערות אלא שאינו יודע בטוב משא ומתן אבל מי שלא הביא ב' שערות הוא כפעוטו' שבודאי לא תתקיים פעולתו בקרקע כלל ומה שטען נותן זה שהיה קטן אין טענתו טענה לאמרם חזקה אין העדים חותמין על השטר כו'.
2
ג׳ואם שאלתך זו היא במי שנתן נכסי אביו שמתנתו בהם מתנה אם היה בן י"ג והביא שתי שערות ואין ממכרו ממכר אלא א"כ הי' בן עשרים שנה אם נדון מתנתו לעשותה כמכר כשקבל בה אחריות ונבטל אותה כמו שנדון בה לענין דינא דבר מצרא אין לנו לדון זה אלא לענין דינא דבר מצרא בלבד לפי שנאמר בו בפירוש לא בזולת זה מהדינים.
3
ד׳גם כשתדקדק תמצא שאין דומה זה הענין ששאלת עליו לענין בן המצר לפי שההערמה שם היתה מן הקונה והמוכר לאבד את זכות בן המצר מבלתי ידיעתו ועלה דננו שלא יתאבד זכותו. אמנם זה ששאלת עלינו הזכו' שנאבד בכתבו בתורת מתנה הוא זכות האיש עצמו שכתבה לא זכות איש אחר והואיל ונתרצה לכתוב אותה בתורת מתנה ולא בתורת מכירה הנה כבר נתרצה בעקירת זכותו מאותה קרקע ואקנייה ניהלי' בתורת מתנה שאין בה חזרה.
4