תשובות הר"י מיגאש ע״חTeshuvot HaRi Migash 78
א׳וששאלת ראובן נשבע שלא יכנס לבית שמעון לעולם וכלל בשבועתו שאין לה בה חרטה ולא היתר והי' שמעון משודך עם בת אחיו של ראובן וכנס אותה אח"כ ונתחרט ראובן על שבועתו אם אפשר להיות בזה התרה ואם אפשר איך תהיה.
1
ב׳תשובה אלו הי' שהדבר הזה שכלל בשבועתו שאין לו בה חרטה ולא היתר לא זכר אותו כלל בשבועתו לא בזה הלשון ולא בזולתו אז ההתרה היתה איפשרית בה שיאמרו לו אלו ציירת אז המצב שאתה בו עתה מהיותך מתנחם ומתחרט האם היית נשבע וכשאומר לא הייתי נשבע יאמר לו החכם אם הי' מומחה או שלשה תלמידי חכמים ואע"פ שלא יהיו מומחין שרי לך כמ"ש פותחין בחרטה אע"פ שתהיה החרטה מבלי סיבה כ"ש בהיות לה סיבה והוא מה שנתחדש עליו דאגה מהיותו נמנע מלהכנס אצל בת אחיו ועצבון לבו ולב קרוביו מזה אבל הואיל וכלל בשבועתו שאין בשבועה זו חרטה ולא התר ראוי לחקור באיזה ל' זכר זה הענין אם זכרו בלשון שזכרת והוא שאין לו בה חרטה ולא התר הנה לשון זה בלתי חזק (לפי שאמרת לשון זכר זה הענין אם זכרו בלשון שזכרת והוא שאין לו בה חרטה ולא היתר הנה ל' זה בלתי חזק) לפי שאמרת ל' זה כשידוקדק הוא שבוע' לספר מה שנמצ' בלבו באותו העת מהיותו חפץ להשבע שבועה זו והואיל והדבר כן חויב שאם נשתנית עתה כונתו מה שאם צייר זה בשעתו אז לא היה נשבע עליו הנה ההתרה אפשרית בה בלתי נמנעת ואם זכר אותה בלשון שלא תהיה חרטה ולא התר בשבועתו אין שבועתו קיימת לפי שאמתות שבועתו זאת אמנם היא לומר שלא יתחלף לו רצון וזה אינו בידו והיתה השבועה עליו שבועת שוא שהוא חייב עליה מלקות ואינה בדרך שבועת בטוי שהיא צריכה התרה אלא שמה שנשבע שלא יהא לו בה היתר הוא נכנס תחת גדר שבועת בטוי וכאלו נשבע שתי שבועות האחת שלא יכנס לבית שמעון ושנית שלא יהיה לו בה היתר. וא"כ אפשר לו גם עתה שישאל על שבועתו במה שנשבע שלא יהא לו בה התרה בהיות שאם היה מצייר אז מה שנמשך לו מן הדאגה המביאה לידי חרטה לא היה נשבע ותותר לו שבועה זו ואחר שתותר לו שבועה זו ישאל על עיקר שבועתו במה שנשבע שלא יכנס לבית שמעון ומותר לו גם היא על זה הדרך. וזה דוקא אם כלל כוונה זו בשבועתו בא' משני הלשונות הנזכרים אבל אם אמר כך ואפי' אם נשתנה רצוני ונתחרטתי על שבועתי ונראה לי אחר זה דבר שאין אני מצייר אותו עתה עכ"ז אני מסכים על זה ואני מתחייב בשבועתי זו עכ"פ. הנה שבועה זו אין לה התרה אמנם מתחייב בשיאמר שאם הי' מצייר אז המצב שהוא בו עתה וכוונתו לא היה נשבע. וכאן א"א לו לומר זה הואיל וכבר פירש בשבועתו שאפי' יראה לו אחר זה דבר שלא עלה בדעתו ולא צייר אותו עתה בעת שנשבע שעכ"ז הוא מקבל על עצמו שבועה זו.
2
ג׳ונראה לי שאפילו לא פירש ואמר דברים אלו אבל אמר כך שבועה שלא אכנס לבית שמעון שבועה שאין לה התרה או מלו' יהיו במקום מלות אלו (אבל אמר כך שבועה שלא אכנס לבית שמעון שבועה שאין לה התרה או מלות יהיו במקום מלות אלו) שהוא כוונת תאר השבועה שהוא נאסר בה מכיון שאמר דברים אלו הורה שהוא מסכים שאפילו נראה לו אחר זה ענין שלא צייר אותה עתה שהי' אפשר מסבתו החרטה שעכ"ז הוא מתחייב בשבועתו עם היותו מתחרט עליה הנה הי' כאלו פי' כוונה זו וראוי שלא יהיה לשבועתו התרה.
3