תשובות הר"י מיגאש פ״אTeshuvot HaRi Migash 81
א׳שאלה מפא"ס ראובן נשא את לאה וכתב לה בית מייחד לכתובתה אח"כ נתן לרחל אחותו כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי מהיום ולאחר מיתה ונפטר ראובן והחזיק' רחל בעזבונו מדין המתנה אח"כ תבעה לאה כתובתה מרחל להיות' מחזקת בכל נכסיו ונתנה לה כתובת' ולסלקה מהבית ומכל הקרקעות וכתב לה ב"ד מעשה בתביעת לאה הכתובה מכתובה ממנה בהיות שהחזיקה בעזבון ראובן ובהשבעה שבועת האלמנה והגבתה אותה רחל כל כתובתה והעידה על עצמה לאה שלא נשאר לה אצל רחל דבר מכתובתה הכתובה על ראובן ושלא נשאר לה זכרון תביעה על שום דבר מקרקעותיו ונשארה רחל מחזקת בקרקעות זמן ונשאת אח"כ עם לוי ומתה תחתיו והחזיק בעזבונה כמשפט הירושה ועמד עתה על לוי שמעון בן אחיו של ראובן הראוי ליורשו אלו לא נתן המתנה הנז' לרחל ואמר המתנ' לרחל בבית המיוחדת ללאה אינה מתנה להיו' שאמר התלמוד עשה שדהו אפותיקי לב"ח ולכתובת אשה גובין משאר נכסי' רשב"ג אומר ב"ח גובה משאר נכסים אשה אינה גוב' משאר נכסים כו'. ואמר הירושלמי העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולב"ח בחובו ומכרה מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובת' אינ' מכורה ואמר הלכ' כרשב"ג דאמר לכתובת אשה אינ' מכור' והואיל ואינה מכור' המתנ' בה אינה מתנ' והיא ברשות הנותן ובאה ממנו ליורש ומה שנתנ' רחל ללאה הכתובה הוא כפורע חובו של ראובן שלא מדעתו שהניח מעותיו על קרן הצבי ואלו נזכר במעשה ב"ד שלאה חלק' עצמה לרחל מהבית אז היתה ראויה לה במה שפרעה מהכתוב' אמנם מכיון שלא נזכר במעש' ב"ד זה בפירוש הנה הסילוק היה ליורש ורחל פורעת חובו של ראובן שלא מדעתו טען לוי הקש בטל שמה שאמר' ההלכ' אינה מכור' הוא בהצטרפות אל האשה שהלוקח לא ידחה אותה לקרקע אחר לא תגב' אותה בעצמה אבל אם פרעו לה כתובת' הלוקח או מקבל מתנה ונתרצית בקבלתה אין ספק שהשדה תתקיים בידם כמשפט הלקיח' והמתנ' ואינם כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו.
1
ב׳הלא תראה אמרם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל שהאשה אם נפטרה בחיי בעלה נתקיים המקח ויעמוד הקרקע ביד הלוקח. ואמנם ענין אמרם מקחו בטל הוא בהצטרפות אל האשה שראוי לה לגבו' כתובתה מאותו ואין ספק שאם נתן לה הלוקח חובה שהשדה קיימת בידו ולא נאמר בזה פורע חובו של חבירו דכוותה הכא אמרם אינה מכור' הוא בהצטרפות אל האשה כמו שביארנו. וגם כי יהיה מה שאמרו אינם מכורים מאמר מוחלט ושהמכר בטל במוחלט אין בביטולו שישאר הקרקע לבעליו אלא שיהיה משועבד לאשה והוא כאלו היא מוחזקת בו כדי שיהיה המכר בטל ואין לבעליו בו דבר ואם נחשוב הלוקח בפרעתו הכתובה שפדה אותה ממנה הנה יהי' לו ואם נחשוב שהוא על צד המתנה תהיה לה השדה נוספת על מה שכבר קבלה ואין ספק שלא יאמר במה שנתן הלוקח או המקבל מתנה שהוא נתנו מתנת חנם אלא שפדאו מן האשה באופן יתקיים הקרקע בידו.
2
ג׳ומה שטוען הלוקח באמרו שלא נזכר במעשה ב"ד סילוק האלמנה מן הבית לרחל והיא ראיה ממעש' דההוא קטינ' דאמר הנך חמשין זוזי קמאי מצוה קא עבדיתו וכי קא טריף כדין קא טריף כו' אמר לוי שאינו ראויה לפי שבזה המעש' נשאר לב"ח חמשין שניים נחשבו החמשים הראשונים בתורת מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן ונשארה הקטינ' בחמשין השניים הואיל ולא פירש בחמשין הנתונים שהם דימי הקטינ' אבל הלוקח והמקבל יאמר בזה מצו' עליהם לפרוע חובת המוכר והנותן.
3
ד׳ועוד אין זה דומה למעשה דההוא קטינ' לפי שלא נשאר כאן חוב שני לאלמנה על הבית כדי שתגבנו בו. ועוד שאפילו שיהיה אמרו אינה מכורה כולל במוחלט ושהיא קיימת ברשו' המוכר מנין לנו שהלכ' כרשב"ג ולא כת"ק לפי שעיקר מה שאמרנו כל מקום ששנה רשב"ג כו' הלכה כמותו ה"מ במתני' אבל לא בבריי'. עוד ראינו הגאונים ז"ל שאינן סומכין על זה הכלל אלא על הכלל הידוע יחיד ורבים. וא"ת הנה ייחד הירושלמי ואמר תני במכרם לשעה אנן קיימין אבל לא מכרן לשעה אינם מכורים זה לא זכר אותו הבבלי אלא דברי ת"ק הם במוחלק וידוע שהבבלי דוחה את הירושלמי. יודיענו אדוננו אם יש בדברי שמעון ממש ואם דברי לוי אמת ואם הלכה כרשב"ג בזה אם לאו ואם מה שראינו לגאונים ז"ל הוא צודק אם לאו. ונוסף על כל זה שהמנהג בפא"ס שהקרקע המיוחד לאשה בכתובתה אם רצו היורשים לסלק אותה בזוזי מסלקים ואין תועלת בייחוד אלא שתגבה שלא בשבועה.
4
ה׳תשובה עמדנו על שאלה זו והבננו כוונתה ומה שטען שמעון בן אחיו של ראובן אינה טענה לפי שזו הבית שכתב אותה ראובן מיוחדת ללאה בכתובתה אינ' גובה אות' אלא כמו שהיא שוה בשעת הגביי' לא כמו ששוה בעת שייחד אותה לה וצריכ' היא באות' שעה שב"ד יורידו אותה בה הא למדת יחוד אינו קנין בגוף הבית ואינה קונה בית זה המיוחד לה אלא בעת שמגבין אותה לה ב"ד.
5
ו׳גם מאמרם ייחד לה ארעא שארבע מצרנא הא בלא שבועה כחד מצרא פומבידתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסי' אמרי בשבועה תשער שהארע' המיוחדת אינה קנויה לאשה אלא עתה בעת שהיא גובה כתובתה לא מעת שייחד אותה לפי שמכיון שירדו לדקדק אם נחשוב שהוא הסכים שלא יתן לה כתובתה אלא מן המיוחד או אם יתן לה מזולתו ויעשה במיוחד כרצונו מכלל שאם רצה לקחת המיוחד ולעשות בו חפצו ויתן לה זוזי או שיתפס' צררי יכול לעשות זה וזו ראיה שהיחוד אין אמתתו להקנות לה אותו דבר המיוחד לה מאותה העת כדי שנאמר שיצא מהיותו בכלל נכסיו אבל הוא ייחוד בעלמא כדי שתגבה ממנה כתובת' כשיגיע זמן גביית' וא"כ נתחייבנו לומר שזו הבית המיוחדת כל זמן שלא גבאת' לאה בכתובת' עדיין היא בכלל נכסי ראובן והואיל ונתן ראובן אחר זה כל נכסיו לרחל אחותו הנה כבר נכנס הבית הזה בכלל מה שנתן לה ונעשה כאלו פירש בנתינתו אותה לה וכמי שעשה שדהו אפותיקי לכתובת אשה ומכרה לאחר אלא שמה שבא בזו הבריי' ומה שנזכר בו בירושלמי אינו לענין ביטול המכר מעיקרו ויחזור הדבר המכור לרשות שבא בזו הבריי' ומה שנזכר בו בירושלמי אינו לענין ביטול המכר ויחזור הדבר המכור לרשות המוכר ויירשנו ממנו יורשו כמו שחשב שמעון זה אבל הוא לענין דין האשה עם הלוקח אם היו שם נכסים אחרים אצל המוכר אם יכול לומר לה הנחתי לך מקום לגבות הימנו ואין משגיחין במה שעשאה הבעל אפותיקי הואיל ולא אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו או אם אינו יכול לומר לה זה אבל המוכר אין לו כאן עסק שמכיון שמכרו אין ספק שלא נשאר לו בו זכות ולא שום כח כלל כדי שיעמוד יורשו בו במקומו אפי' לגבי דין האשה עם הלוקח אמנם נצטרך לזה אם לא יהיה שם מי שיתן לה כתובתה מעות בעין אלא שהלוקח הוא דוחה אותה שתגב' מנכסים אחרים אם ממה שנשאר מהם אצל המוכר עצמו בטענת אין נפרעין מנכסים משועבדים מקום שיש נכסי' בני חורין ואפי' הן מן הזיבורי' [אם] ממה שמכר הבעל אח"כ ללוקח אחרון בטענה שיאמר לה לוקח ראשון הנחתי לך מקום לגבות ממנו אבל אם מצאה האשה מעות בעין לגבות אותה הנה כבר נסתלק' טענת האומר שלא עלה על דעת שתחזור על בתי דינים וראוי לה לקבל מעותיה ונסתלק זכות' מזה האפותיקי ויתקיים מקח הלוקח שקנה אותה ובנדון זה הואיל ונתנה רחל ללאה זאת כתובתה זהובים בעין אפי' שנמנעה לאה מלקבל אותה ותרצה להחזיק בבית לא כל הימנה לסיבה שזכרנו וכ"ש והואיל וכבר קבלה כתובת' וסלקה עצמה מהבית וכבר נסתלקו הטענות מכאן וקם הבית לרחל זאת וללוי בעלה אחרי' בדין הירושה מחמתה. אבל ראובן ויורשיו אחריו כבר אמרנו שאין לו קנין בה לפי שמעת שנתן לרחל כל נכסיו שנכנס בית זה בכלל כבר נסתלק זכותו ממנו ולא נשאר לו בו כח כלל כדי שיירשו מכחו כמו שכבר ביארנו וכל מה שטען לוי בדחיית טענת שמעון ותביעתו בית זה ובסתירת ראייותיו הוא אמת חוץ מאמרו שאין סומכין על מה שבא בירושלמי הואיל ואין אנו מוצאין אותו בבבלי שלא צדק בזה. שאין לנו לדחות מהירושלמי אלא דבר שבא הפכו בבבלי אבל דבר שלא בא הפכו בבבלי אין לנו לדחותו אבל נסמוך עליו ונדון בו ואמרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אינו עיקר ראוי לסמוך עליו. והנה אמרו במשנ' כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורו' וכל מ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבו' כו' ואמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללו' ואפי' במקום שנאמר חוץ ונשנה זה המאמר בעירובין פ' בכל מערבין ואם מה שבא מן הכללות במשנה אינו עיקר לסמוך עליו ואפי' במקום שנא' בו חוץ כ"ש מה שבא מהם בתלמוד שאין לנו לסמוך עליו ולעשותו עיקר ואפי' במקום שנא' בו חוץ ועם היות שנא' בתלמוד פעמים רבו' אמרם כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה. אמנם נשנה זה לענין שאין הלכה כמותו בערב וצידן וראייה אחרונה לא לענין שבזולתם הלכה כמותו וא"כ אין ראוי לפסוק הלכה כרשב"ג אלא כשיראה מהתלמוד מה שיורה על זה ובזה שלא נר' מהתלמוד ראי' עליו נפסוק כדברי ת"ק על עיקר אמרם יחיד ורבים הלכה כרבים.
6