תשובות הרא"ש ק׳:ד׳Teshuvot HaRosh 100:4
א׳שאלה ראובן היה תופס ביתו של שמעון במשכון והיתה תקרה רעועה ביקש שמעון מראובן שילוה לו מעות לתקן הבית והוא יעשה לו שטר בהם והשיב לו ראובן שהיה רוצה להראותו לאומן אם היה צריך תיקון שיתקנהו עמד כך ולא תיקן והיה דוחה אותו לעולם פעמים היה אומר שיתקנהו ופעמים היה אומר שלא היה רוצה לתקנו יצא שמעון חוץ לעיר והתרו הבנאים לראובן שאם לא יתקן הבית שיפול תוך שמונה ימים ולא רצה לתקנו ונפל הבית טען שמעון כיון שלא רצה לתקנו שיש לו לשלם כל ההפסד ועוד שסמך עליו שיתקנהו ועוד טוען שממה שהכניס ראובן או הדר מכחו ריחים ורכב בבית והעמיד שם בהמות ונתנדנד הבית והכותלים וגרם לו הפסד וראובן אמר שאין לו לשלם שלא היה עליו לבנות הבית.
1
ב׳תשובה יראה לי שראובן אינו חייב לשלם הפסד נפילת הבית במה שלא רצה להלוות לו מעותיו לבנות לו ביתו ואם נתעצל איהו אפסיד אנפשיה אמנם במה שהעמיד ריחים בבית בזה פשע מאד דדבר ידוע הוא שאפילו יש ריחים שאדם מגלגל בידיו איכא טריא וקלא ומקלקל בכותלים כדתנן בפרק לא יחפור (י"ז) מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים מן השכב שהם ארבעה מן הרכב וכ"ש ריחים גדולים שמגלגלין ע"י בהמות דנפיש טריא וקלא דידהו וצריך הרחקה טפי והא דתניא של חמור שלשה מן האצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת לא מיירי בריחים שמגלגלין אותם ע"י חמור דא"כ מאי פריך התם ב"ב (כ’) מאי טריא איכא דפשיטא דאיכא טריא טפי מבריחים של יד אלא כמו שפירש ר"ח ז"ל דבריחים של יד איירי ונקראת ריחים של חמור על שם העצים הנושאים אותה כי אינה עומדת על גבי קרקע אלא יש תחתיה בנין של עצים והיא נקראת חמור על שם שהוא עומד לישא משאות וכן עצים שמטה נתונה עליהם נקראין חמור כדתנן במסכת כלים (פי"ח מ"ג) נקליטי המטה והחמור טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן וכן העץ אשר מפוח הנפחים נשען עליו נקרא חמור כדתנן (כלים פי"ד מ"ג) חמור של נפחים טמא וכן עץ הסובל שידה תיבה ומגדל כדתנן חמור שתחת המלבן השידה והספסלים טמאים שתחת הרגלים טהורים וכן חמרא דאוכפא ומושב אלו הריחים עשויין כמו כסא ועליו הריחים והם אצטרוביל ואדם יושב כנגדו במקום גבוה ורגליו מתחת למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ביה טריא אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני' דטוחן בגופו או בידו אית ביה נדנוד והוא טריא ועוד דבמתניתין דהריחים מונחים על גבי קרקע מתנדנד הקרקע ואיכא טריא אבל הכא שהריחים נתונים על גבי בנין אינו מתנדנד וליכא טריא אלא קלא אלמא אפי' בריחים של יד שאדם מעמיד בחצרו אצל כותל חברו הצריכו חכמים להרחיק ג' טפחים ואם הם ריחים המתגלגלים על ידי בהמות צריך להרחיק יותר הכל לפי ההיזק וכך היתה מדת חכמים שבדבר שידוע המדה והשיעור עד היכן ראוי להזיק נתנו המדה והשיעור והיכא שאינו ידוע נתנו עד בכדי שלא יזיק כדתנן (ב"ב כ"ד) ומרחיק מנטיעות של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק ורמזו בזה שאין לאדם לעשות בתוך שלו דבר המזיק לחברו אפי' הרחיק כמה וכמה וכן כתב רב מתתיהו גאון בתשובה אחת באחד שחפר בית הכסא סמוך לבאר חברו והצריכו להרחיק חמישים אמה עד כדי שלא יזיק ויפסיד מי בורו של חברו ובנדון זה הדבר ידוע שהמעמיד רחים בבית הנדנוד והקול והטריא מקלקלין הבית אפי' בבית חזק ובריא כדאמרינן בפרק לא יחפור (כ"ה) פאפי יונאה עני והעשיר הוה בני אפדנא הוו הנך עצורי בשיבבותיה דכי הוו דייקי שומשמי הוה טריא אפדנא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה כי הוינא בי רב כהנא אמר לן מודה ר' יוסי בגירי דיליה ואפדנא משמע טרקלין ובנין חזק כדאמרינן במסכת שבת פרק המוציא (ע"ז) מאי אפדנא אפתחא דדין וכתישת שומשמין מקלקלי וכ"ש בנדון זה שכבר אמרו הבנאים שהיה קרוב ליפול שלא היה לו להכניס בו ריחים ובדיני הרחקות שנו חכמים בפ' לא יחפור (כ) אף על פי שהרחיק שיעור שהרחיקו חכמים להרחיק אם הזיק משלם מה שהזיק כ"ש בנדון זה שלא הרחיק שחייב לשלם לו כל מה שהזיק כי הדבר ידוע הוא שמחמת הריחים מיהר הבית ליפול ואולי אם לא הכניס שם ריחים היה שמעון בונה קודם שהיה נופל ונמצא שגרם לו כל הנפילה בגירי דיליה וישומו הבנאים לפי שומת הבית שהיה רעוע וקרוב ליפול כמה נעשה היזק לשמעון בנפילתה וזה משלם לו ראובן אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
2