תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א רצ״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 299
א׳ששאלתם על מנורת השמן בביהכ"נ שלכם שמרוב הבל עשן המערכה ניזוקין הקהל ופעמים צריכין לצאת מביהכ"נ נ"ל מי שהתנדב מעות לקנות בהן שמן לביהכ"נ דמותר לשנותו דנהי דמעות עדיפי מטווי לארוג כמו שפר"י בפ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ע"ב) מיהו לדידן דקיי"ל כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא שרי ואמרי' התם (מ"ח ע"א לדידיה כפה שנתנתו לספר לא טהר מן המדרס אלא נתנתו וכרכתו דוקא דאיכא תרתי וכדר"ח דאמר ההוא סודרא דאזמיני' למיצר ביה תפלין שרי למיצר ביה פשיטי א"כ מעות לקנות בהן שמן לא עדיפי מאלו קנה בהן שמן דמותר לשנותו כמו סודרא דאזמיני' למיצר ביה תפלי' ולא צר בי' אע"ג דתשמיש קדושה הוא ואמר' נמי התם (מ"ח ע"ב) אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפלי' עד שלא נשתמש בו קדש מותר להשתמש בו חול. והא דקאמר משנשתמש בו קדש אסור להשתמש בו חול ה"ה דבר מצוה דפחותה מינה כדמשמע בפ' בני העיר (מגילה כ"ה ע"ב) מעלין בקדש ולא מורידין אלא איידי דנקיט ברישא מותר להשתמש בו חול לרבותא נקיט נמי בסיפא חול ומיהו בסיפא לא הוי דוקא א"נ בסיפא נמי ניחא הא דנקיט חול דכל מצוה דפחותה מינה חולה קרי לה לגבי קדושה דחמירא מינה ועוד ראיה מפרק בני העיר (מגילה כ"ו ע"ב) דאמר התם ליבני נמי זבינהו וחילופינהו שרי אוזפינהו אסור וה"מ בעתיקי אבל בחדתי לית לן בה. ואפי' למ"ד הזמנה מלתא היא בטווי לארוג ליכא למ"ד ואע"ג דפרשי' דמעות עדיפי מטווי לארוג הא פרי' נמי דלרבא דקיי"ל כותיה אף מעות שרי דדמי לאורג בגד מת דשרי רבא. מיהו ק"ל דפ"ק דערכין (ו' ע"ב) תניא ישראל שהתנדב מנורה או נר לביהכ"נ אסור לשנותו וכו' עד ל"ש אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותו ומשמע דוקא לדבר הרשות אסור לשנותו אבל לדבר מצוה שרי ואפילו פחותה מינה והשתא ק"ל היכא דמי אי תשמישי קדושה נינהו אפילו לדבר מצוה דפחותה מינה אסור לשנותו דמעלי' בקדש ואן מורידין ואי חשיבי תשמישי מצוה כגון לולב שופר סוכה וציצית הא אמרינן התם (מגילה כ"ו ע"ב) תשמישי מצוה נזרקין מיהו מהתם ל"ק דאיכא למוקמי הנך דמגילה דנזרקין כגון דבלו דלא חזי תו למלתיהו דומיא דתיבותא דאירפט ופריסא דבלו דקא מייתי עלה התם וההוא דנר ומנורה דלא בלו דחזו למלתיהו ומיירי ההוא דערכין שכבר נשתמש בהן והדליקן בביהכ"נ דאי לא הדליקו בהן אפי' לדבר הרשות מותר לשנותו לדידן דקיי"ל כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא ונהי דהנודר אינו יכול לעכבו לעצמו ולחזור בו משהקצהו להדליק בביהכ"נ דנעשה נדר איהו איבעיא ליה לקיומי נדרי' למיתבי' בביהכ"נ ומשנתנו לביהכ"נ רשאי הצבור לשנותו אפילו לדבר הרשות דהזמנה לאו מלתא היא כדפירש' ואמרינן נמי בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ח ע"א) מותר המת ליורשים ולא אסרין ליה בהנאה כאצטלא דמילתא דפרסי אמתנא דהזמנה בלא מעשה לאו מלתא היא והא דאמר' (ערכין ו' ע"א) האומר סלע זו לצדקה משבאת' ליד גבאי אסור לשותו פיר' ללותו לאו משום קדושה דאית בהו אלא משום דקיימי עניים הצחריכי' לפרנסה וכי ליכא בכיס לא יהבי' להו כדמוכח התם מר' ינאי ומה"ט אמר התם בפ' בתרא דכתוב' (ק"ו ע"ב) אין משתכרי' בשל עניים דלמא מתרמי להו עניים וליכא למיתבא להו ואע"ג דאמ' בפ' במה מדליקין (שבת ל"ה ע"ב) גבי שופר דחזי לגמוע בו אלמא דמיוחד למצוה מותר לגמוע בו מים לתינוק התם בשופר שעשוי לתקוע בע"ש להבדיל העם דלא מיוחד למצוה כלל והא דאמר התם בשופר של צבור דחזי לגמוע בו מים לתינוק עני לאו משום דבעי' תשמישי מצוה נקט עני דה"ה לשאר תינוקות דלאו בני מצוה נינהו כלל אלא משום דכיון דשופר של צבור הוא אסור לאדם אחר להשתמש בו דהוי כמו שואל שלא מדעת להכי נקיט תינוק עני דעל הצבור לפרנסו שהוא צורך כולם. א"נ י"ל דתשמישי מצוה נזרקי' אפילו חזו אכתי למלתייהו וכאן שלא נדר להוציאם מרשותו כגון שיש לו שופר ותוקע בו לולב ומברך עליו ואינה אוסר אלא באותו יו"ט מטעם מוקצה שהוקצה למצותו כגון נר חנוכה ועצי סוכה אבל אחר יו"ט מותרים דדעתו שלא להקצותו מרשותו וכשתעבור זמן מצותו דעתו שיהנה בו וציצית כל זמן שהן בטלית הקצהו למצותו ואסור להתירם ולהוציא מן הבגד ולהשליכם אפילו למ"ד (שבת כ"ב ע"א) מתירי' מבגד לבגד ולאחר שנתקו הותרו ולית בהו קדושה מידי ומותרים אפילו לדבר הרשות דבכה"ג אמר' תשמישי מצוה נזרקי' דאזלינן בתר דעתי' אבל מי שנתן דבר לביהכ"נ נעשה נדר וצריך לקיים נדרו והוא אינו רשאי לשנותו ככל היוצא מפיו יעשה אבל בני ביהכ"נ רשאי לשנותו אפילו לדבר הרשות כל כמה דלא נשתמש בו מידי דמצוה דהזמנה לאו מלתא היא אבל משנשתמש בו דבר מצוה אסור לשנותו לדבר הרשות כיון דלדבר מצוה הוקצה עולמית. מיהו לא בעי' מצוה דעדיפא מיני' אלא אפילו מצוה דפחותה מיני' ובלבד שלא יהי' דבר הרשות וכ"ש נדון זה מנר לנר דשרי דלמצוה דכותיה קא משני ואי משום דאין אורו של נר של שעוה גדול כשל שמן מה בכך דהא אפי' בתשמישי קדושה כגון דלוסקמא ספרים ומזוזות ותיק של תפלין ונרתק של ס"ת דחמירי טפי מתשמישי מצוה אפ"ה לא אסרו להשתמש בהן ס"ת תפלין ומזוזות שאינם יפים כראשונים. ואין להקשות דבההוא דערכין שריה בנר ומנורה לשנות לדבר מצוה אע"ג דפחות' מיני' ובפרק בני העיר (מגילה כ"ז ע"א) לא שרי' למיעבד מבי כנישתא בי רבנן אלא משום דבי רבנן עדיף הא לא"ה לא וי"ל בי כנישתא לא חשיבי תשמישי מצוה אלא איהו גופא קדושה מקדש מעט מקום שמגדלין בי תפלה והכי משמע התם לעיל מיני' דקאמר חלופי וזביני שרי אגורי ומשכוני אסור ומ"ט בקדושתי' קאי אלמא קדושה קרי ליה ואין לתמוה אי בהכ"נ דבר שבקדושה הוא א"כ נר ומנורה תשמישי קדושה נינהו והיכי שרי לשנות לדבר מצוה דפחיתה מיניהו מ"ש משאר תשמישי קדושה דהא ל"ק כלל דלא מקרי תשמישי קדושה אלא בכה"ג דדבר הקדוש צריך לאותו דבר כגון דלוסקמא ספרים ותיק ונרתק לתפילין ומזוזות שמשימי' הספרים בתוכם ומטפחת ספרים ופרוכת ומכסיא וזבילו דחומשי וקומטרי דספרים וכיו"ב דמנחי עליהו ספרים אבל ביהכ"נ דחשיב ליה דבר שבקדושה היינו ששכינה שורה בו דאכל בי עשרה שכינה שריא ואין צורך להקב"ה בנרות ומאורות וכי לאורה הוא צריך (שבת כ"ב ע"ב) סוף דבר פשוט הוא דנר ומנורה ותשמישי ביהכ"נ לא מיקיר תשמישי קדושה כלל מטעמים דפרי' ועוד יש לחלק הרבה ואין להאריך.
1