תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ש״אTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 301
א׳ששאלת לראובן טען על שמעון הפקדתי בידך חגור של כסף ובית נפש של זהב והשיב שמעון זוגתך הפקידו אות' בידי קודם שנשאתך על תנאי שלא יהא לך רשות בהם כדי לתנם לבניה הראשונים שהיו לה מבעלה הראשון ועתה נפטרה זוגתך ואני רוצה לקיים צוויה ופסקתם שישבע שמעון שכך הוא כדבריו ויתן הפקדון ליורשי האשה ויורשי האשה הי' במעמד כשנפסק הדין ויהי ממחרת כשהיה לו לשבע אמר שמעון זוגתי הזכירה אותי לי הדברים והדין עם ראובן והוא כדבריו שהוא נתן מידו לידי אחרי שנשא את זוגתו הואיל ויש לי לשבע לא אשבע כ"א על האמת ואמרו יורשי האשה כבר הודה לנו בב"ד שהחצפים שלנו הם נ"ל דשמעון נאמן בשבועה כדבריו האחרונים לומר טעיתי מתחלה ועכשיו נזכרתי מגו דאי בעי לומר החזרתי החפצים ליורשי האשה משנפסק הדין ואלו אמר החזרתי להם החפצים ויורשי' אמרו לא החזיר לנו שבועה בעי השתא נמי נשבע להם שכך הוא כדבריו האחרונים ומתחלה טעה דאע"ג דטעיתי טענה גרועה היא מ"מ כיון דאיכא מגו מהימן כדאשכחן טובא בתלמוד טענות גרועות דבלא מגו לא מהימני' ליה וע"י מגו מהימנ' ואפילו אינש דעלמא שאינו לא התובע ולא הנתבע כי ההוא דס"פ זה בורר (סנהדרין ל"א ע"א) ההיא אתתא דנפק שטרא מתותי ידה הימנה ר"נ במגו דאי בעי קלתה ול"ל דלאו מגו טוב קרוי דמגו דהעזה הוא דכי אמר טעיתי אין שכנגדו יודע שהוא משקר דאי משום הא לא איריא דאפ"ה אמרינן מגו כמו שהוכיח ר"י מפ"ב דכתו' (ט"ו ע"ב) גבי שדה זו של אביך היתה וכו' דהיכא דליכא עדים שהיתה של אביו דנאמן לומר לקחתיה ממנו במגו דאי בעי אמר לא היתה שלו מעולם ואע"ג דבטענה דטעון לקחתיו הימנו אין שכנגדו יודע שהוא משקר ואי הוי טעין להד"ם ידע דמשקר ואפ"ה אמרינן מגו ועוד יש להאמינו לומר השתא טעיתי מעיקרא מגו דאי בעי אמר נגנבו ממני או נאנסו משעה שנפסק הדין כי אז הי' פטור בטענה דנגנבו או נאנסו וגם בטענה זו כשנגדו אינו יודע אם הוא משקר השתא נמי יהא נאמן לומר טעיתי במגו דאי בעי אמר נגנבו או נאנסו. ואע"ג דבספ"ק דגיטין (י"ד ע"א) גבי הני גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדי פש גבי' וכו' עד לא פש גבי' ולא מידי ופר"ת ובעדות ברורה שטעה אבל בע"א לא מהמני' למימר טעיתי במגו דאי בעי אמר פרעתי אח"כ והביא ראיה מפרק שבועות הדיינים ואין להאריך בזה מ"מ חזינן דלא מהימן לומר טעיתי במגו שאני התם דההוא דטען בע"ד גופי' הוי וכיון דהודה מעיקרא הוי הודאת בע"ד כק' עדים ואלו יש עדים שהי' מעידי' עליו שלא טעה ויודעים שהיה חייב לו והוא טוען ואומר העדים משקרים כי לא הייתי חייב לו לא מהימן למימר הדים טעו במגו דאי בעי אמר העדים אומרים אמת אבל אח"כ פרעתי מ"ט דמגו במקום עדים לא אמרינן השתא נמי הודאת פיו כק' עדים מגו במקום הודאת פיו לא אמרינן אבל הכא דהנפקד אינו בע"ד ממ"נ בין לטענה קמייתא בין לטענה בתרייתא הוא מודה שאין לו בחפצים כלום נאמן במגו כדפריש.
1