תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ש״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 304
א׳מה שאמר אלופי ומיודעי ה"ר דן משמי דהאי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון דשמיטה משמטת בחלק המלוה אמת ואמונה כי כן אמרתי דלכל מילי חשיבא פלגא מלוה לענין המקדש במלוה אינה מקודשת וכן אם מכר לו קרקע במלוה שהוא חייב לו לא קנה ולהתחייב באונסין אף לענין הריוח היה לומר כן דשקיל כל אחד פלגא דרווחא אם לא היה בעבור רבית ונ"מ דהיכא דיהיב ליה עסקא סתם וקיצץ לו דינר בשכר טרחו דהשתא ליכא למימר איסור רבית הו"ל לכל מילי פלגא מלוה ופלגא פקדון ואפילו למשתי בהו שכרא וליעשות מטלטלי' אצל בניו למ"ד (ב"מ ק"ד ע"ב) כדמשמע מלתא דנהרדעי דקאמרי' סתם פלגא מלוה וכו' ולא פרשי מידי אלמא דלכל מילי אמרינן כן ונהי דרבא פליג בהנך תרתי למשתי בהו שכרא וליעשות מטלטלים אצל בניו ה"מ בהנך תרתי פליג משום דמקרי עסקא לאעסוקי ולא למשתי שכרא ולא ליעשות מטלטלי' אצל בניו אבל לכל שאר מילי דפרי' לא פליג בה דמאי דאפיק רבא בהדיא אפיק ומאי דלא אפיק בהדי' מודה דהוי' פלגא מלוה תדע דבהאי טעמא דאמר דלהכי קרי עסקא ואם מת לא יעשה מטלטלים וכו' מה"ט נמי נימא דלא חשיב מלוה לענין קידושין והא אפילו פקדון דקבל עליו אחריות דינא כמלוה לענין קידושין כדמשמע פ' האיש מקדש (קידושין מ"ז ע"ב) דפריך האי פקדון היכי דמי אי דקבל עליו אחריות היינו מלוה וה"ה לענין מכר וכ"ש לענין שמיטה דהא טעמא הוי דאמר אם מת לא יעשו מטלטלי' אצל בניו היינו כדפי' דכיון דבעי שתתקיים ולא לכלותן ולא להוציאן היינו אסמכתי' עליהו כמו אמקרקעי דטעמא דמטלטלי לא משתעבדי לבע"ח היינו משום דמעיקרא לא עליהו סמך ולא למגבי מנהון אוזפי' שהרי בידו להוציאן אבל קרקעות אין בידו להוציאן אבל גבי שמיטה אם ראובן שהלוה לשמעון מייחד לו שמעון מטלטלי ברשותו דכה"ג גבי ממנו כדאי' פ' אע"פ (כתובות נ"ה ע"א) מי לא משמט לי' שמעון והא כיון דלא תפיס לי' ראובן למשכון לא קרי' ביה של אחיך בידך ועוד אמר' בהשולח (ל"ז ע"א) דשמיטה משמטת בין מלוה בשטר בין מע"פ ואפילו בשטר שיש בו אחריות נכסים מסיק התם דאפילו לרבי יוחנן משמט אע"ג דס"ל לר"י דאפילו מע"פ גובה מן היורשים ס"פ גט פשוט (בבא בתרא קע"ה ע"ב) ופ"ק דקידושין (י"ג ע"ב) כ"ש מלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים אלמא אע"ג דמיתמי גבי לענין שמטה משמטת ה"נ משמטי' אע"ג דלא נעשו מטלטלי' אצל בניו סוף דבר כל הלואה בדבר שהאחריות על המקבל משמט דקרי' ביה לא יגוש לבר ממלוה לחבירו על המשכון ומוסר שטרותיו לב"ד דילפי' מקרא ואת אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך לאפוקי המלוה על המשכון ומוסר שטרותיו לב"ד משום דלא קרי' ביה לא יגוש וה"ט דנדוניא לט משמט משום דמעשה ב"ד הוא והוי כמוסר שטרותיו לב"ד ותנן נמי בפ' בתרא דשביעית האונס והמפתה ומוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אינם משמיטי' ולא דמי להקפת חנות דאינה משמט דהתם לאו הלואה היא אלא מכר שמכר לו סחורתו בכך וכך ועוד אם איתא דשמיטה לא משמטת אמאי נקיט רבא אם מת לא נעשו מטלטלים וכו' לשמעוני' רבותא אפי דאפילו לענין שמיטה לא חשיבא מלוה כ"ש למגבי מיתמי כדפי' דבכמה ענינים משכחת דגבי מיתמי ואפ"ה משמט אלא ודאי דבר פשוט דשמיטה משמטת מלוה אע"ג דאינו רוצה הנותן שיוציאנה ויכלה אותה לגמרי אלא לאיעסוקי ביה וכשיקנה בהן סחורה חפץ שתהיה הסחורה שקנה מיוחדת לו תחתיהם ומה בכך הא הוי ממש כראובן שמלוה לשמעון על המשכון שביד שמעון וייחד לו שמעון אותו משכון דאפילו נטלו ראובן וחזר והפקידו אצלו שיהא ממושכן אצל מעותיו שביעית משמטתו כיון דלא תפיס ליה ראובן קרי' ביה לא יגוש דמה מועיל לו משכון יותר בלא משכון מי לא מחייב שמעון לפרעו ואי משום לא יגש בהא נמי נמי שייך לא יגש כיון דלא תפיס ליה ומחוסר גובינא. ועל מה שבקשתנו אתה מהר שמואל ומיודעי ה"ר דן למחול להר"ר חנני' ניאות לכם לעשות שאלתכם ועלבוני מחול לו שרי ליה ביק ליה ואתה שלום וכל כנותך כנפש מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1