תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער א ס׳Teshuvot Maharam, Berlin Edition, Part I 60
א׳אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות (ב"מ ד' ע"ב) שאילת ה"ר ברוך לתאוה אבקש מורי הר"ר אליעזר הלוי אשאלך והודיעני איך יצאה הוראה מלפניך עתה בשבועת הקרקעות אם נשבעי' עליה' שבועת היסת מדרבנן דבחזקת הבתים משמע דאין נשבעי' עליה' בעובד אדרבה בר שרשום (ל"ב ע"ב) דמסיק התם (ל"ג ע"א) מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי מהימנא ופרשב"ם אין נשבעי' על הקרקעות ועוד חזקה במקום שטר קיימא ואי איכא שבועה דרבנן מה מועיל סוף סוף שבועה בעי ואע"ג דההוא יש לדחות שאני התם דחזקה במקום שטר קיימא ולא תקנו רבנן שבועה במקם שטר אלא כגון שטרי הלואות וכתובות דקיימי לגובינא וזימנין דשייר שטר אפשיטי דספרא אבל מכירה אינה עומדת לחזור בו אך בשערים דרב האי פסק דשבועת היסת דרבנן נשבעי' על הקרקעות וראייתו מדאמר בכתו' פ' הכותב (כתובות פ"ז ע"ב) גבי ע"א מעיד שהוא פרוע ועוד אין נשבעי' על כפירת שעבוד קרקעות אלא אמר רבא מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל הבית. וסברא היא כי היכי דתקון רבנן שבועת היסת גבי כופר הכל אע"ג דמדאו' פטור ה"נ תקון. הכא. מיהו כשכופר בכל הקרקע אין נשבעי' דתקנתא לתקנתא לא עבדי' כדאמר בפ' שבועת הדיינים (שבועות מ"א ע"א) ואע"ג דבפ' הכותב תקנתא לתקנתא הוא דהא נשבעת ונוטלת שאני התם דבלא שבועה הי' לה להאמינה מטעם מגו. אך בשבועת הדיינים (שם) אמר גבי שטר אי טען ואמר אשתבע לי דלא פריע הוא משביעי' ליה אע"ג דכופר הכל הוי בכפירת שעבוד קרקעות. וריב"א הי' דוחה ההוא דהכותב דהתם טעמא רבה הוא דפרע דייק דמפרע לא דייק וכן גבי ע"א מעיד שהוא פרוע משום דמסייע לי' ע"א ותקון שבועה להפיס דעתו של בעל הבית. ורבי' שמחה השיב לי על כפירת גוף הקרקעות כגון קרקע פלוני' מכרתי לך או נתתי לך או עשר גפנים מסרתי לך והלה אומר להד"ם לא תקנו שבועה דלא מתקני רבנן שבועה דלית דכותי' באורייתא וראי' מפ' הזהב (בבא מציעא נ"ח ע"א) גבי הקדשות שבועה זו תקנת חכמי' היא שלא יזלזלו בהקדשות מכלל דקרקעות וכל הנך אין נשבעי' עליה' אפי' תקנת חכמים ליכא דליכא דכותי'. ומה שפסקו הגאוני' דנשבעי' מדבריהם דוקא על כפירת שעבוד קרקעות דשבועה לאו אגוף קרקע אלא על כפירת מטלטלי' ואין ראי' גדולה מאשתבע לי דלא פרעתיך ומהבא לפרע מנכסי יתומים אפי' בשטר נשבע (שבועות מ"ה ע"א) והיא גופה לא ידענא מנ"ל דכפירת שעבוד קרקעות חשיבה שבועת קרקעות והלא הכפירה אינה כי אם על המטלטלי' ותלינא קצת בפלוגתא דאביי ורבא (פסחי' ל' ע"ב) אם למפרע הוא גובה אם מכאן ולהבא הוא גובה ואמאי אין נשבעי' ותו למ"ד שעבודא דאו' דין שעבוד שלא בשטר כמו בשטר א"כ לא משכחת שבועה בהלואה ועקירת המקרא הוא זה.
1
ב׳תשובה. דע כי מעשה בא לידי בימי מורי אבי בשכירות קרקע והייתי רוצה לפטרו משבועה דשכירות קרקע חשוב כמכירת קרקע פי' הזהב (בבא מציעא נ"ו ע"ב) גבי אונאה מי כתיב ממכר לעולם וכו' ונראה דאין לשבע כלל אקרקעות אפי' שבועת היסת ומה שחילק רבי' שמחה בין שעבוד קרקע לגוף קרקע לפי שעל המטלטלים באים לדון תשובה לדבריו מפ"ק דב"מ (ד' ע"ב) גבי סלעין דינרי' ומסיק דאין נשבעי' על כפירת שעבוד קרקעות ובפ' שבועת הפקדון (שבועות ל"ז ע"ב) אמר רבי יוחנן הכופר בפקדון שיש עליו עדי' חייב בשטר פטור וטעמא דהוי כפירת שעבוד קרקעות וכיון דמדאו' דין אחד להם לגוף קרקע ושעבוד תקשי לדבריו תקון רבנן שבועה דליתא וכו' אך אם תקנו שבועה להפיס דעת התובע בשבועת היסת כדאמר בהכותב (פ"ז ע"א) גבי ע"א מעיד שהוא פרוע ומהבא לפרע מנכסי יתומי' שהבאתם שניכם דאין נשבעי' על כפירת שעבוד קרקעות לא צהריתו בה דמה ענין היכא שטוען לדברי השטר להיכא שמודה בשטר אך טוען שפרע דהתם ודאי נשבע לאמת דבריו כדאמר בהכותב דפרע דייק דמפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליהו כי היכא דתידוק ומדפריך בשבועות (מ"א ע"א) מה בין זה לפוגם שטרו משמע דטעם אחד לכל אלו השבועות ואע"ג דגבי ע"א מסיק כדי להפיס נראה שהכל טעם אחד ותלוי זה בזה והא דקשי' למ"ד שעבודא דאו' כו' איכא למימר באומר בשעת הלואה כל נכסי ואלו הן כדאמר פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"ח ע"ב) אמלתא אחריתי א"נ דאמרי סהדי ידענא ביה דלא הוי ליה ארעא מעולם א"נ כגון שהלוה התנה שלא לשעבד קרקעות כלל שרוצה למוכרם מפני דוחקו.
2