תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב, בעניני איסור והיתר ק״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II, Issur VeHeter 108
א׳אמת שהמת שהסיט את הטהור טהור והטהור שהסיט את המת טמא כדתנן בזבין פ"ד ר' יהושע אומר זבה שישבה בכף מאוזנים ואוכלי' ומשקי' בכף שניי' טמאי' ובמת הכל טהור חוץ מן האדם ופי' רבי' יצחק מסמפונא חוץ מן האדם בזמן שהוא כרע אלמא דטהור שהסיט את המת טמא ותנן התם להדי' פרק הנוגע בזב כל הנושא ונישא ע"ג המת טהור חוץ מן המאהיל ואדם בזמן שהוא מסיט הא למדת בפי' דהמסיט את המת טמא ובההוא דפ' אמר ר"ע (שבת פ"ג ע"ב) דתניא כל הטמאות המסיטות טהורות חוץ מהסיטו של זב שלא מצינו לו צד היתר בכל התורה כולה ומוכח התם דההוא כללא דוקא הא למדת שהמת שהסיט את הטהור טהור אבל טהור שהסיט את המת טמא כדפי' וההוא דפ' כיצד צולין (פסחים פ"א ע"ב) בגמרא דנטמא טומאת התהום דתניא המוציא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא כו' אבל טעון ורכוב טמא לפי שמהלך ברגליו אפשר לו שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל וטעון ורכוב א"א שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל אלמא דטהור שהסיט את המת טמא וכהאי דתנן ומייתי לה בפ' המקבל (בבא מציעא ק"ה ע"ב) המהלך בבית הפרס ע"ג אבנים שיכול להסיטם ע"ג אדם או ע"ג בהמה שכחה רע טמא פי' טמא מפני שמסיט את אבני בית הפרס וק"ל דתני' בספרי פ' זאת חקת התורה או שמטמא בהיסט אמרת ק"ו ומה נבילה הקלה מטמא בהיסט מת חמור לא כ"ש ת"ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא במגע הוא מטמא ואינו מטמא בהיסט הא למדת שהמסיט טהור ול"ל מה דממעט התם מהיסט היינו היכא שהמת מסיט את הטהור דהא מנבלה רצה ללמוד בק"ו ונבלה המסטת טהור דתני' כל הטומאות המסיטות טהורות אלא נ"ל כמ"ש בגליון שראיתי דהתם לא במת ממש מיירי אלא באדם שנגע במת קא מיירי שגם הוא חמור שמטמא כלים טומאת שבעה כדאמרי' התם לעיל כלים ואדם מניין ת"ל וכבסתם בגדיכם וכדתנן פ"ק דאהלות כיצד ארבעה כלים הנוגעים במת ואדם הנוגע בכלים וכלים באדם טמא טומאת שבעה. אלא הא ק"ל כי תניא ההוא דפ"ק דכלים חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל אמאי לא תני חמור מכולם שמטמא בהיסט דלמא הואיל והמת שהסיט טהור לא פסיקא ליה. מ"מ בתר דאתברר לן דטהור שהסיט את המת טמא יש ליזהר לכהן שלא יכנס עם המת בספינה שא"א לו שלא תנענע הספינה מחמתי' והוא מוזהר על טומאה זו דכל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה ומיהו הר' משה כהן התיר הלכה למעשה לכנוס כהן עם המת בספינה כדתנן פ"ג דזבים וכך מתחיל הפרק הזב והטהור שישבו בספינה או באסדה או שרכבו ע"ג בהמה אע"פ שאין בגדיהם נוגעים הרי אלו טמאי' מדרס ופי' הר' יצחק מסנפונא בספינה קטנה דומי' דאסדא המתמוטטת אע"פ שאין בגדיהם נוגעי' בבגדי הזב טמאי' מדרס והדר תני התם ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מטה או על האיכלונס בזמן שהן מחוגרין ופי' הר' יצחק מסינפון בזמן שהן מחוגרי' כלומר בזמן שאדם יושב עליהם נוטי' לכאן ולכאן כחגר המהלך שאין כחו יפה ונעקמין שדרך הנסרים בזמן שאינן בריאין ואינן עבי' ובני אדם דורסי' עליה' נעקמי' כקשת הרי לכל כפי' מיירי שהטהור מסיט את הזב וקתני הרי כלן טמאים וקתני לקמן וכולן טהורי' לבית הכנסת וטמאי' לתרומה ופי רבי' יצחק כל אלו שאמרנו טמאי' לתרומה אבל לבתי כנסיות כלומר לאוכלי טהרות ולפרושים טהורי' גם הם גם בגדיהם בכה"ג והיינו דתנן בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה עכ"ל הרי דטהור המסיט הזב בספינה או בנסר המחוגר דטהור לטהרות דאין כאן היסט גמור אלא הואיל שכח המים מעורב בספינה לא מקרי היסט גמור וכן בנסר הואיל ולא ברי הסיטו בשביל שהוא מתעקם לא מקרי היסט כלל אלא דרבנן אחמורי לענין תרומה אבל בספינה גדולה שאין דרכה להתמוטט אפי' לתרומה טהורה כדתנן התם הזב והטהור שישבו בספינה וכו' עד מצד אחד טהורי' ופי' הר' יצחק עתה מתחיל לדבר אפי' לענין תרומה טהורה. ואחר דאתברר לן כל כה"ג בספינה גדולה אפי' לתרומה ובקטנה לטהרות טהור א"כ אין כאן טומאה דאו' כלל ואין כאן אזהרה לכהן וותר לכנס עם המת בספינה מיהו צריך לזהור שלא ישב בתוך ד' אמותיו כדי שלא יבואו לידי מגע ואהל וכן נראי' הדברי' הלכה למעשה כהוראת הר' משה כהן זצ"ל וכן אני מורה אם יבא מעשה לידי. יצחק בר משה נב"ה.
1