תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב, בעניני איסור והיתר נ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II, Issur VeHeter 57
א׳שמעתי בשם ר"ת שביטל מה שנהגו בפסח בשעת הפרשת חלה שמצרפי' אותו סל ורצו לדונו להפטר מן החלה ע"י אחת שנוטלי' ומפרישי' על כאולן כאלו כולן עיסה אחת ונושבת זו בוז ומביאי' ראי' מדר' אליעזר (חלה פ"ב מ"ד) לדאמר הסל מצרפן לחלה ופסק רב יהודה ושמואל כותי' (פסחים מ"ח ע"ב) ולא נהירא לי דממה שאמר להחמיר ולחייב בחלה לא אומר להקל כדי שיפטור בהכי ותו דר"א גופי' קאמר במס' חלה (פ"ב מ"ח) ומייתי לה בפ' כשם שהמים (סוטה ל' ע"א) שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה וכו' עד נותן לו פחות מכביצה באמצע כדי לטול מן המוקף ואמאי צריך לעשותו נושכות זו בזו אם הכלי מצרפן בשעת הפרשת חלה יתנם לתוך כלי אחד ולא יהא צריך לתן פחות מכביצה באמצע ותו דכלי מצרף דוקא לקדש אבל לא לתרומה דהיינו אפי' להחמיר והלכך נראה לר"ת דאפי' העושה כן הפסיד. ויש לדחות דמפרק כשם אין ראי' דהתם משכח תקנתא אפי' בלא כלי ותו אפי' בכלי לא אפשר אלא אם נושכות דנהי שהכלי מצרפין לא הוי מוקף ותו דמאי תיובתא דבנוגעות זו בזו מפריש' מזו על זו והוי כאלו הם עיסה אחת ה"נ כשמצרפן לכלי ונוגעות זו בזו מפריש מזו ע"ז מה לי נוגעות בעיסה מה לי כשנאפו כבר כיון שאינן לשין כאחד. ויש להשיב דהא בפסחים (מ"ח ע"ב) אית מאן דפליג בין נושכות לכעכין אע"פ שכעכין נמי יכול להגיען זה בזה לא עדיף כנושכות אפי' לא הי' נוגעות נמי מצרפן לחיוב ולפטור אלא מטעם מוקף צריך להגיען ולאפוקי ממה שתולה רש"י טעם מוקף משום נאבד וליתא כדמוכח הכא ותו אפי' לפר"ת אומר אני ה"מ לתרומה ולחלת הארץ אבל בתרומות חו"ל האמר שמואל בפ"ק דביצה (ט' ע"א) אוכל והולך ואח"כ מפריש וכשמפריש לבסוף לא כלי ולא צירוף ולא מוקף הוי ואפי' היכה שלש הרבה כדי חלה ונתחייב פוטרו בהכי וכ"ש הכא. ויש לדחות כגון שבעוגה אחת הי' כדי חיוב חלה ונתן עיניו בצד א' קודם להשאיר לחלה אבל לא קרא שם עד לבסוף שאכל אבל בב' עוגות לא מהני ולא נהירא דמאי מהני נותן עיניו כיון שלא גמר אומר בלבו להפריש הלכך ראי' גמורה מהתם וקרוב בעיני שאפי' בלא צירוף הי' מותר להפריש אם לא שלא הי' בתחלה כדי חיוב שיעור חלה הלכך בעי צירוף כלי כדי להביאו לידי חיובא אבל לפוטרו לא חיישי' לא לצירוף ולא למוקף והך דשמואל כגול שהי' שם בתחלה שיעור חיוב חלה ותו לפר"ת צריך לפרש בדוחק פ' אלו עוברים (פסחים מ"ח ע"ב) גבי הני נשי דידן וכו' עד אינהו דעבדן כר"א וא"כ היאך הי' מביאי' לידי חיוב חלה כר"א לא הי' יכולי' להפריש אלא מכל עוגה מעט לחלה.
1