תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב, בעניני איסור והיתר ס״וTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II, Issur VeHeter 66
א׳שאלה נתערב לי טבל בחולין (מנחות ל"א ע"א) כאן משמע דאין להפריש אפי' מטבל דרבנן על טבל דרבנן היכא דהאחד נראה קצת חמור יותר מחבירו והו"ל מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב. מכאן יש לי ללמוד דהיכא דלשין עיסה שיש בה שיעור חלה ונתערבה בעיסת גוי שפטורה מן החלב אם רוב עיסת ישראל מקיף ומפריש מעיסה אחרת שלא הורמה חלתה על זו דאע"ג דזו נתערבה בחולין וזו לא נתערבה כיון דרובא דישראל היא עיסת גוי בטילה ברוב וה"ל כאלו היא טבל גמור כולה ולהכי מצי להפריש מטבל גמור עלה מיהו מיניה וביה לא מצי לאפרושי דלמא שקיל משל גוי על של ישראל תדע מדלא קאמר ר"ט להרבות עליו טבל עד שיבטלו החולין ברוב ויפריש מיני' ובי' ש"מ דלא מבטלי לענין להתיר לאפרושי מיני' ובי' ודוחק הוא לדחות דר"ט ס"ל מין במינו לא בטל אף בדבר יבש ועוד אי ס"ל דלא בטל היכא קא"ל קח לך מעם הארץ דרובן מעשרי' הם אהאי דנתערב דלא בטיל דאו' הו"ל כמחצה חולין ומחצה טבל. וא"ת כיון דשל ישראל הוי רוב לבטל של גוי ברוב ונחזי כאלו הכל טבל אף לענין להפריש מיני' ובי' וי"ל דלענין זה הו"ל כדבר שיש לו מתירי' דאפשר להפריש ממקום אחר עליו לפי חשבון ואפי' באלף לא בטיל ואע"ג דלא אמרי' כל דשיל"מ אלא באיסור שנתערב יהיה לו היתר מ"מ מדלא קא"ל ר"ט להרבות עליו טבל ולהפריש מיני' ובי' ש"מ דאף בכה"ג אמרי' דבר שיל"מ וכו' אף בדבר יבש אפי' באלף לא בטיל כ"ש עיסה בעיסה דהו"ל דבר המתערב טפי דאפי' בשאין לו מתירי' לא בטילא אלא בס' השתא דיש לו מתירי' נימא דלא בטל כלל ואע"ג דאמרן לעיל צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו וכו' לא קיי"ל הכי אלא כשמואל דאמר פ"ק דר"ה (י"ג ע"ב) לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ולכאורה אפילו עיסה בעיסה משמע שאין בילה ומתערב יפה כיין ושמן. ועוד יש ראי' מדתנן במס' פרה (פ"ט מ"א) ומייתי לה פ' התערובות (פ' ע"א) צלוחית של חטאת שנפל לתוכה מים כל שהם פי' מים חיים דעלמא ר"א אומר יזה שתי הזאות וכו' ומסיק רב אשי דטעמא דר"א משום דאין בילה ומים כל הם תנן ולהכי כשמזה שתי הזאות כשירה ממ"נ ופרש"י התם וז"ל דס"ל לרב אשי הזאה א"צ שיעור כרבא ומיהו קנסא ל"ל הלכך אי הוי ס"ל לר' אליעזר יש בילה בחדא סגי ושתי הזאות לר"א משום דקסבר אין בילה הלכך כי מזה חדא שמא אין כאן מן הכשרים אבל כי מזי תרתי א"א דליכא חדא מיניהו מן הכשרים דהא אין כאן מן הפסולי' אלא כל שהוא עכ"ל אלמא אע"ג דהזאה א"צ שיעור ויש מן הכשרי' יותר ממה שיש מן הפסולי' אפ"ה כי מזה חדא הזאה תלינן שמא אין כאן מן הכשרים כלום כיון דאין בילה וטעמא דהתם נמי יש לי לפרש משום דיש תקנה ע"י שיזה ב' הזאות הו"ל דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל ואע"ג דפליגי רבנן עלי' דר"א התם בהאי סברא ליכא מאן דפליג וטעמייהו מפורש התם עוד דאמר התם ר"א הנתנים למעלה שנתערבו בנתנים למטה יתן למעלה וכו' ומוקי לה דרובא עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד לעליונים עלו לו הא לא"ה לא עלו דחיישי' דלמא נתן מן התחתוני' כיון דאין בילה אלמא אע"ג דעליונים רובא תלי' דלמא לא יהיב אלא מתחתונים דאע"ג די"ל דשאני התם דלהכי המועטים אינם בטלים ברוב דעולין אין מבטלין זה את זה מ"מ כיון דמעוטי' אינם בטלי' כ"ש המרובים אינם בטלים אלא טעמא כיון דיש תקנה למיתב למעלה שיעור עליונים ועוד, לא שרי דחיישי' שמא יהיב הכל מן התחתונים אע"ג דמיעוטא נינהו ה"נ חיישי' דלמא שקיל חלה משל גוי הלכך שקיל חלה ממקום אחר כדפי'. ואי בעי למשקל מיניה וביה צריך לטול חלה גדולה כשיעור עיסת הגוי ועוד, דהשתא ממ"נ יש בו משל ישראל. ואם של גוי מרובה משל ישראל שנתערבה לא מצי לאפרושי מיניה וביה ולא מצי לאפרושי עלה מעיסת ישראל אחרת לפי חשבון דהו"ל מן החיוב על הפטור כיון דזאת המעורבת בטילה ברוב גם טורח יש לו להפריש מיני' וביה כשיעור עיסת גוי ועוד, כיצד יעשה נ"ל שילוש עיסה כשיעור חיוב חלה ויקח מעט ממנה כביצה או פחותאו יותר ויערב עם עיסה של גוי וישער שתהא עיסה של שתי בצים כדי שתהא רבה על אותה כביצה ונמצא בטל ברוב ויקיף אותן ג' בצים בסל ויטול כן אותן ג' בצים לחלה ונמצא מפרש מכיו"ב עליו דאידי ואידי נתבטלו ברוב. ואין להקשות אם יערב לכתחלה בשל גוי הרי מבטל איסור לתחלה דהא דאמרי' דאין מבטלי' איסור לכתחלה ה"מ כדי לאכול וליהנות מן האיסור אבל הכא הא לא קא אכיל ליה וא"ת הא מ"מ מפקי' ליה לאותו כביצה מחלה ואמרי' בפ' אלו עוברין (פסחים מ"ח ע"ב) הני נשי דידן נהיגי למופא קפיזא וכו' עד מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא היא דקא מפקע ליה מחלה וא"כ ע"י ביטול ברוב מפקעתא לי' מחלה דאו' לא מחייבא כלל דחלת חו"ל דרבנן אפי' בלא תערובות דכי מערבת נמי אותה ברוב של גוי מחייבה בחלה מדרבנן ועוד לא מפקעא כל העיסה מחלה שהרי נוטל חלה מן הנשאר והא דק אקפיד אהא דקא מפקע לה מחלה היינו משום דכל ימי הפסח לא הי' מפרישי' חלה וחיישי דלמא משתכח תורת חלה אבל כה"ג דאקראי בעלמא בשביל התקנה לא חיישי' אי מפקעי ליה. והא דתנן במס' חלה (פ"ג מ"ח) הנוטל שאור מן העיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך העיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה על הכל אלמא דשקיל מיני' ובי' היכא שאין לו פרנסה ממקום אחר ולא חיישי' דשקיל מעיסה שהורמה חלתה והו"ל מן הפטור על החיוב י"ל שמא אתי' מתני' כמ"ד לכל יש בילה א"נ שאני שאור דלטעמא עביד וטעמא לא בטיל והא דמתני' נראה ודאי דמש"ה הוא מדנקיט שאור ולא נקיט עיסה שלא הורמה חלתה שנתערבה בעיסה שהורמה חלתה כדקתני סיפא זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי נקוף אלא ש"N דוקא בזתים וענבים דסיפא דיש בילה ליין ולשמן הוא דשרי לאפרושי מיני' ובי' היכא דאין לו פרנסה ממקום אחר אבל גבי עיסה אין בילה ולהכי דוקא בשנתערבג שאור שמתפשט לכל מקום הוא דשרי להפריש מיני' ובי' ואפי' שאור נמי לא שרי לאפרושימיניה וביה היכא דיש לו פרנסה ממקום אחר א"כ בנדון זה ילוש עיסה הרי יש לו פרנסה ממקום אחר. א"נ י"ל דהתם מיירי שלא נתערב השאור עדיין יפה יפה ומקצתו נכר כההוא דלעיל שתי מנחות שנתערבו אם יכו לקמוץ וכו'. ואגב גררא אפרש כל אותה בבא כי יש בה דברי' דשייכי להכא. דתנן במס' חלה (פ"ג) זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי נקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות פי' זיתי מסיק וענבי בציר חייבי' בתרומה ומעשר וזיתי נקוף וענבי עוללות של עניים פטורי' מן המעשר אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבו שאם יש לו זתים וענבים שלא נתערבו והם חייבי' מדרבנן כגון דמאי שלקח מעה"ע מפריש על אלו המעורבי' לפי חשבון החיוב שבו ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל וכו' פי' מיניה וביה ורואים כאלו הכל חייב בתרומה ובתרומת מעשר ומוציא מהם לפי חשבון כלם והשאר מעשר למעשר לפי חשבון פי' מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני אין מוציא אלא לפי חשבון דהא א"א להפריש תרומת מעשר על הכל עד שיפריש תחלה מעשר ראשון על הכל ועוד דכל המעשרות טובלין ואם לא הי' מעשר על הכל א"כ אין פירותיו מתוקנים דכל מה שמעשר יש בהם חולין לפי חשבון ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב אלא ודאי נוטל מעשרותיו על הכל מיהו א"צ לתן ללוי ולעני אלא לפי חשבון אבל תרומה ותרומת מעשר כשמפריש על הכל נמצאת התרומה מדומעת בחוין ולהכי אסור לזרים ונותן הכל לכהן אז מותר לו העודף לפי החשבון. וא"ת והא קיי"ל דלכל אין בילה חוץ מיין ושמן ודוחק לאוקמי כמ"ד יש בילה וי"ל שהוא דרכו תחלה ואז יש להם בילה שעושה מן הזתים שמן ומן הענבים יין ואז יש בילה. וא"ת והיכי מצי להפריש ממקום אחר עליו אי מטבל גמור הו"ל מן החיוב על הפטור ואי משל עם הארץ הא של ע"ה לא מחייבא בתרומה גדולה ומיהו למ"ד יש קנין לגוי ניחא דמפריש משל גוי מיהו ללישנא דהכא דאמר' קח לך מן השוק קשה והלא הטבל המעורב חייב מדרבנן אף בתרומה גדולה וי"ל דהוא מוציא תרומה גדולה מיני' ובי' ושוב מפריש משל ע"ה לפי חשבון. ואם באנו לחלק בין טבל גמור דאו' לטבל טבול לחלת חו"ל שהיא קלה אז לא הי' לי להחמיר באותן ענינים שכתבתי אבל בלא ראי' אין לומר כן כי לכמה ענינים היא שוה לחלה דאו' ומשכחן או גו אתרוגא א"ר ינאי אין קטא וקאט שיחור ואין אובד אובד מרגלא אר"ש בן אלעזר אלו זבנת גרמך ללוד אתה מוזבן בדמים יקרים והכא בדמים קלילי כד שאלו לר' יונתן על הגלוי אמר להון ערבא דנפשך אנא מים שנתגלו לא יגבל בהם ר' נחמיה אמר אפייה מותר מפני שארס נחש כלה באור. (ירושלמי תרומה פ"ח) כל מום לא יהיה בו חכ"א אפי' כולו מום אי אתה רשאי לתן בו מום (ירושלמי שם).
1