תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קנ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 157

א׳שאלה. על ראובן ושמעון שהי' שותפי' בחוב וראובן קבל ערבים ותפסו שר שלו והוצרך ראובן לפטור החוב ושמעון הזמינו לדין בשביל חלקו וראובן השיב שבשביל גרמת החוב נתפס וע"י אונס הוצרך למחול ושמעון טען לא כי אלא ע"י פשיעתך נפסד החוב ולא בשביל החוב נתפשת. תשובה להאריך אין פנאי ובקצרה אשיב הנראה בעיני לאוהבי ומיודעי אשר מעבר כי נ"ל לפענ"ד אם ראובן לא נתפס כי אם בשביל החוב כדי לפטור את החוב ואת הערבים ולא שאל ממנו בלתי חוב זה לבדו לפטור ההחוב והערבים ודחוק הוא לכך הוא פטור דהו"ל כמו ישראל שאנסוהו גוים להראות להם ממון של ישראל והראה דאמרי' בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) דפטור ואע"ג דאמרי' התם דאם נשא ונתן ביד חייב ואפי' אנסוהו מתחלה לשא ולתן ביד כדברי רבי' האלפסי נדון זה לא הוי כנשא ונתן ביד אלא דינא דגרמי ואין חילוק בינו ובין אנסהו גוים להראות והראה דאידי ואידי דינא דגרמי נינהו דברי הזיקא ואי עביד כה"ג בלא אונס חייב מדינא דגרמי כמו שורף שטרותיו של חבירו דלא פטרי' ליה משום גרמא בנזקין אלא חייב משום דינא דגרמי דברי הזיקא טפי ה"נ ברי הזיקא כתוא מכמר ואפ"ה פטרא לי' היכא דאנסהו גוים להראות והראה ה"נ יש לפטור כי אנסהו אותו לפטור ערבים ופטר ואע"ג דאמר רב חסדא בפ' אחד ד"מ (ל"ג ע"א) כיון דא"ל פטור אתה כמי שנשא ונתן ביד הא אתותב ולמסקנא משני רבינא דוקא כשהי' בידו משכון ונטלו הימנו ובע"א לא ול"ל ה"מ התם שהדיין א"ל פטור אתה שלא כדין דלא הוי כנו"נ ביד אבל בנדון זה שהערבים נדרו לו והוא פטרם וזו מן הדין פטורי' והו"ל כאלו נו"נ ביד זה אינו כי אפי' בדיניהם פטור הבא מחמת אונס אם היו באים לדין במקום אחר לא הי' להם מועיל זה הפטור ודמי לגמרי לשורף שטרותיו של חבירו שלא נפטר מן הדין הלוה אע"פ שנשרף השטר ואפ"ה חייב מדינא דגרמי ה"נ דד"ג הוא וכיון דע"י אונס פטרום פטור ואם ישבע ראובן שלא נתפס אלא בשביל שאנסהו לפטור פטור ול"ד להא דאמרי' בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז ע"ב) ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא סליקו גנבי עלי' ושקלי' ויהבי' ניהליה ואר"א אי איניש אמיד הוא אדעתא דידיה קא אתו וחייב משום דהו"ל מציל נפשו בממון חבירו דנשא ונתן ביד אבל הכא אע"ג דאמיר כיון דלא נו"נ ביד פטור כדפי'. ואתה לא הודעתני מה השיב ראובן על מה שטען שמעון שאף אחר שטרח להוציא החוב עמד ואמר שמעון אל תתנו לו מאומה כי שלי הכל ופטורי' אתם ממנו אם ראובן הי' יכול להוציא מידם לולא ששמעון אמר כך אז שמעון חייב אם לא אנוס הי' אף לומר כן.