תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קס״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 162
א׳שאלה. אריותא קמיכון ואתון שיילין לתעלייא. בישישים חכמה ולא בדרדקי טעמא ובטלייתא. ואם הצנועים מושכי' את ידיהם ישאו קטנים ק"ו מהם. הלא עמכם ארון הברית הכרתי והפלתי את האורים ואת התומים מורי הר' אביגדור הגדול שיחי' אשר חשן המשפט על לבו ותעלומות יוציא לאור. דולה מבארות עמוקי' ומשקה מתורתו הקרובים והרחוקים. ואם אמר הגפן החדלתי את תירושי מה לדרוש אל לענה ורוש. הלכו עצים אל החוח. גבורים אל תשי כח. וחלילה חלילה לי לפסוק שום דין והוראה בתוך ג' פרסאות סביבות מקום תחנותו של מורינו כ"ש בעודי בעירו כי עדיין לא הגעתי להוראה. ואף אמנם כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי במצות רבינו אדון לפניו בקרקע ולא לענין לפסוק הלכה אלא כתלמיד היושב לפני רבו. מ"ש ששמעון משיב שלא קבל לתת לו ריוח מהלואה נראה שאפילו אם הוא כדבריו צריך לחלוק עם חבירו את הריוח כיון שהריוח ממעות של השותפי' ודמי להא דאמרי' פ' הגוזל קמא (בבא קמא ק"ב ע"א) הנותן מעות לשלוחו פי' למחצית שכר לקח בהם חטים ולקח בהם שעורי' אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ומסקנא דלסחורה כ"ע ל"פ דאם הותירו הותירו לאמצע ה"נ אחרי שהוא קבל המעות להשביח המעות ולקנות הכסף למחצית שכר גם שאר רוחים יתן אם שינה בהם והרויח ואם פחתו פחתו לו הואיל ששינה. ומזה פסק ר"י הנותן מעות למחצית שכר וא"ל אל תלוה אותם אלא על משכנות של כסף וזהב ותשמרם בקרקע ושינה בהם להלותם באשראי או בשאר ענינים אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. אמנם אם פי' בתחלה אם ארויח בשאר עניני' לא אחלוק עמך אז לא יחלוק עמו. ומה שטען ראובן שהלוה לשמעון ממעות השותפות ולא פרעו עדיין מ' ליטרי' ושמעון משיבו שפרעו ישבע שמעון שפרעו ויפטור וראובן ישבע שלא פרעו כרבנן דבן ננס. גם על אותם ט"ו זקוקי' שראובן תובע את שמעון ישבעו שניהם סוף דבר כל א' ישבע שלא עכב כלום לעצמו מחלק חבירו דשותפי' נשבעי' אפי' שלא בטענת ברי כדתנן בפ' כל הנשבעי' אלו הן הנשבעי' שלא בטענה השותפי' כו' וטעמא משום דמורי התירא כ"ש הכא בנדון זה שכל או"א טוען טענת ברי ומאותן י' ליטרי' שבאו ליד השליח ונאבדו ושמעון אומר שהשכיר אותו בלא ידיעתו נראה דאע"ג דקיי"ל שומר שמסר לשומר חייב ראובן פטור מאותן י' ליטרי' אפילו הוא כדברי שמעון שלא נתן לו מידו לשליח אלא ששלח השליח לאנ"ש להביא לו המעות ושם נתנו לו ולא הוי אלא כמו גרמא בנזקין בעלמא. ועוד דאפי' גגרמא לא הוי ואפי' בדיני שמים נמי לא מחייב מידי דהוי אשולח הבעירה ביד פקח דהפקח חייב והמשלח פטור אף בד"ש כמו שפר"י שם. אבל אם הוא נתן שם מעות לשליח אז צריך ראובן לשבע שהוא כדבריו שהשכיר אותו מדעת חביריו או ישבע שחביריו סמכו עליו לעשות כל מה שירצה להכניס ולהוציא ומיניהו אפטרופוס. ואם שמעון טוען טענת ברי ששנחסרו המעות ונפסדו תחת יד ראובן צריך ראובן לשבע שלא נפסדו דאי מודה ראובן שנפסדו חייב לשלם שהרי לא שמר כדרך השומרי' שמסרו לבנו ולבתו הקטנים ותניא בהמפקיד (מ"ב ע"א) דאפי' ש"ח חייב דפשיעה היא ועוד לפי האלפס שפי' דבעסקא הוי כש"ש על פלגא דפקדון חייב אפי' בגנבה ואבדה ואפי' לפי דברי רבנו שפירא שאומרי' שאינו חייב אלא כש"ח וגם יכול להיות שבנדון זה מודה האלפס דאינו אלא כש"ח על חלק חבירו ומה שפסק שהוא כש"ש היינו בעסקא שהמעות כולם לאחד ולוה אותן לחבירו הואיל ונהנה ממנו אבל בנדון זה ששלשתן הטילו לכיס לא שייך הואיל ונהנה מהנה ולא הוי אלא כש"ח ומיהו בפשיעה חייב הואיל ומסרן לבנו ובתו הקטנים הרי פשע. וכל מ"ש שראובן חייב בפשיעת הי' ליטרי' של השליח ובפשיעת החסרון היינו אם נעשית הפשיעה קודם שהי' שמעון עמו במלאכתו אבל אם הי' כבר עמו במלאכתו פטור דקיי"ל פשיעה בבעלים פטור. והא דתנן בפ' השוכר את האומני' (פ' ע"ב) שמור לי ואשמור לך ש"ש ותני' בברייתא שמור לי ואשמור לך השאלני ואשאיל לך השאלני ואשמור לך נעשו כש"ש זה לזה מוקמי' לה התם שמור לי היום ואשמור לך למחר. ובבקשה מכבוד מורינו להעביר הקולמוס על שגגתי ואל ישכון באהלי עולה ואל יזהיהני במ"ש עניות דעתי כי יראתי לעבור מצותיך ואני פי מלך אשמור על דברת מלכי צדק והוא כהן לשם עליון ותזכה לראות בנחמת ציון ותהא ארכא לשלותך ושלום תורתך וכל כנותך יגדל כנפש בהמתך מאיר בר' ברוך שיחי'.
1