תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קס״הTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 165
א׳שאלה. ראובן תובע לשמעון לדין כי אמר שאשתו הלותה לו חוב שהיה לה על לוי ואמרה ללוי בע"ח שלה ד' ליטרי' מעות שאתה חייב לי תנם לשמעון למחצית שכר ויהי' אחריות המעות הקרן והמחצית שכר על שמעון לפרוע לי וענה לוי אני פטור ממך ואמרה האשה כן ובמעמד שלשתן היו אלו התנאים ועלך דידך קא סמכה כשהניחה לוי לפטור ותקע לוי כפו לשמעון לתן ותקע שמעון כפו להשתעבד לה. ועוד אמר ובשביל האחריות שקבל שמעון על הקרן כלו וכחצי ריוח נתתי לך רשות לקבל תרנגולין דורנות מן הגוים והאשה נושאת ונותנת בתוך הבית ומשיב שמעון לראובן אשתך לקחה אותם מעות בלא ידיעתך והבריחה אותם ממך כי היתה יראה ממך והלותה אותם ללוי ואח"כ באה לגבות החוב מלוי ותבעה אותם המעות ממנו ולא היתה יכולה להוציא ממנו כי לא הי' לו מה לפרוע ואז בקשה ממני שהייתי לוקח החוב מלוי אולי הייתי מוציא מידו ואם הייתי יכול להוציא אז הייתי משועבד מן הקרן ומן חצי הריוח כאשר התניתה עמי אבל לא נשתעבדתי מעולם אם לא הי' נותן לי והוא לא נתן לי וכל אלו התנאי' היו שלא בפני לוי וגם העמיד שמעון ערבים לאשה שלא בפני לוי ואח"כ באו לפני לוי האשה ושמעון אחיה ואמרה האשה ללוי תן לשמעון אחי החוב שיש לי עליך ובמעמ"ש לא דברו מן התנאים כלום רק שאמרה לו תן לו וכשבא שמעון לתבוע החוב והמעות מלוי אמר לו לוי אין לי תן לי זמן ב"ד ד' שבועות אז חזר שמעון אצל אחותו וא"כל דברי לוי ואז אמרה לאחיה תן לו זמן ולואי שיתן לו אז והרויח לו זמן כאשר צותה אחותו ולקץ הימים הנודעים שאל שמעון מלוי פעם שנייה ועל פיה עשה הכל ולעולם אמר שמעון לאחותו איני רוצה להשתעבד לך אם לא שיתן לי לוי וכל פעם משיבה לו אחותו למה הי' לך להשתעבד אם לא הי' נותן לך ועוד טוען הבעל עכשיו אני חפץ מה שעשתה אשתי ולוי טוען כי לא הי' כי אם שליח בעלמא כדי להוציא מידו. עתה תבאר לנו אם התנאי תנאי הואיל שהתובע טוען על הנתבע שקבל עליו אחריות קרן כלו וחצי השכר וסבור שמותר לעשות כן הואיל שהרשה לו לקבל דורנות מן הגוים שיביאו לו והאפטרופוס שמנתה האשה הוא העיד כאשר טען הוא כי הי' במעמ"ש ועוד טען שהתנה והתרה בו כי לא יהי' מלוה מעות כי אם על משכנות ועבר ע"ז ונתן זמן ללוי.
1
ב׳תשובה. נראה דשמעון אינו יכול להתחייב ללאה אלא מדין ערב דמשתעבד איהו נמי משתעבד אם כדברי לאה שפטרתו לוי על אמונתו של שמעו שנכנס תחת לוי וא"ל לפטרו ללוי ושהוא יכנס במקומו בין יתן לוי בין לא יתן ול"ד לערב שלא בשעת מתן מעות דלא משתעבד בלא קנין שלא על אמונתו הלוהו ולאו עלי' דערב סמיך במידי אבל האי עלי' דידיה סמכה ופטרתו ללוי הלכך משתעבד מדין ערב קבלן ועדיף מיניה טפי ואפי' בלא קנין משתעבד כמו ערב בשעת מתן מעות הלכך לדברי לאה הוא חייב ולדברי עצמו פטור ול"מ לפי דבריו שהוא אומר התניתי שאם לא יתן לי לוי שאהיה פטור ממך אלא אפי' לא התנה עמה כלום ואפי' אמרה ללוי תן לשמעון מה שאתה חייב לי בסתם כיון דלא פטרה את לוי על סמך שמעון שמעון פטור ממנה אם לא נתן לו לוי דבמאי לשתעבד שלא בשעת מתן מעות בלא קנין לא מדין לוה ולא מדין ערב כיון דלא פטרה את לוי בהבטחתו ואף אם היא אומרת תקע לי כפו להיות ערב של לוי והוא כופר ואומר להד"ם כיון דאלו לא הי' תוקע כפו לא הי' משתעבד ולא מתחייב כדפי' כי אמרה תקע כפו לא בעי אשתבועי כיון דאיהו אמר להד"ם דניהו דאי הוי מודה שתקע כפו כפינן לי' לקיים כמו שיש בידי תשו' שכבר כתבתי לקיים כל מה שתקע כפו מ"מ כי אמר לא תקעתי כפי לא נתקנה שבועת היסת על ממון שלא נתחייב לו אלא בתקיעת כף כיון דאיהו טעין לא תקעתי כפי וכ"כ הגאון אבל לפי טענותיהם שאומרי' שפטרה את לוי על הבטחתו הי' חייב אם כדבריה ואם כדבריו טור הלכך או ישבע שלא פטרה את לוי על הבטחתו ויפטר או ישבע שהתנה עמה בהדי' שאם לא יתן לו לוי שלא יתן לה כלום ואין לומר כיון דלפי דבריה כבר תקע לה כף לקיים ולא יצטרך לעשות שבועה אחרת דתקיעת כף שבועה היא דהא ליתא כיון דבלא תקיעת כף הוא חייב אם כדבריה בשביל ת"כ לא מפטר משבועה בנקיטת חפץ כדמשמע בריש שבועת הדיינים דהאי דיינא דאשבע שלא בנקיטת חפץ נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ותו לא מידי.
2