תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב קע״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 174
א׳שאלה אורך ימים ושנות נעימים. יוסיף לך שוכן מרומים. מרנא ורבנא הר' מאיר שיחי' בנא ממך מורי על ראובן ושמעון חתנו שהי' להם בית בשותפות והשכיר ראובן לשמעון חתנו חצי הבית בדבר קצוב לשנה כל ימי חיי שמעון ושוב רצה ראובן למכור חלקו וירדולדין ונפסק להם פסק דין על פיך ולא היה יכול למכרו ועתה רצה שמעון למכור החצי שלו לאחר וגם אותו כח שהי' לו בחלק חמיו ראובן ועתה טוען ראובן אדעתא דהכי השכרתי ללך חצי ביתי בדמים מועטי' כדי שתהנה בו אתה וביתך ולא שתשמכרנו לאחר ואם תמכרנו לאחר יחלק חלקי לרשותי מי איכא לדמויי לההוא דסוף נערה שנתפתתה (כתובות נ"ד ע"א) כי אקני לי' אדעתא למיקם קמיה אבל למשקל ולמיפק לא או דלמא כיון דמחמת קרבות חתון אקני ליק ובשביל הנאתו וריוח שלו עשה בהא נמי תיהני וקא מרווח שהרי חלקו נמכר ביוקר בשביל כח שיש לו בחלק חמיו. וגם יתבונן מורי כי כבר מתה אשת שמעון בת ראובן אבל יש לו בנים ממנה אם הורע בכך כח שמעון. ועוד טוען שמעון ונמצא עדות כדבריו שמחמת קטטה שהיתה ביניהם כשקנו הקרקע פשרו ביניהם שחלק ראובן יהא מושכר לו בדבר קצוב לשנה כל ימי חייו נמצא שלא מחמת קורבא ואהבה השכירו לו אלא בע"כ מחמת דין ופשרה והוי כמו מקח. ועוד טוען שמעון אף אם לא אזכה בדין שאוכל למוכרם אני אמכור חצי חלק הבית והכח שיש לי בחלק חמי לא אמכור אלא אדור בתוכו או אשכירנה לאחר ואתפרנס מן השכירות. ומורי ישיב לי מעבר לכתבי זה מה נעשה בדין האחים הלויים עם היבמה שבשפירה ושלום מורי ושלום תורתו וכל אשר לו יגדל עליו לעד ולנצח כנפש תלמידו אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
1
ב׳תשובה. מחיה מתים יוסיף לך שנות חיים טובים וערבים ותאריך ימים רבים מורי הר' אשר שיחי' ואע"פ שהיום סמכוני באשישות זה לי קרוב לי"ב ימים שנחלשתי לא עברתי ממצותך ולא שכחתי ואת אשר עם לבבי כתבתי. נ"ל דלא שייך אומדן דעתי' בהא כלל לומר לא אקנאי לך אלא שתהנה אתה וכו' דהא כי מזבן לי' נמי לאחריני מתהני מה לי הן מה לי דמיהן ועוד כיון דזכה שמעון במתנה שכמה שנים דר בו ע"י כח המתנה תו לא פקעה ע"י שום אומדנא דאתיא בתר הכי ולא דמי' לההוא דסוף נערה דהתם אדעתא למשקל איהי כתובה מממונו ומיפק עם מה שעליה לא אקני לה ועוד אטו אם ראובן מכר חפץ לשמעון ונתקלקל מי נימא אדעתא דהכי לא קנאו שמעון אלא כמו שפר"י בס"פ הגוזל קמא (בבא קמא ק"י ע"ב עיי"ש תוס' ד"ה אדעתא) אהא דפריך אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא בנפלה מן האירוסין מיירי דאי מן הנישואי' ודאי קדשה נפשה בכל ענין דמשום ענין דאתא בתר מיתת בעלה לא מסקא אדעתה מלהמנע להיות נשואה אלא מן האירוסין פריך דבקדושין אין לה טיובה מש"ה פריך דבאומדנא כל דהו נימא דעתה הוי שיבטלו. ועוד הקשה ר"י שם אלא מעתה אדם קשקנה דבר מחבירו ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי לא קנה ותי' דהתם לא בדעתי' דלוקח לחודי' תלי' מלתא אלא בדעתי' דמוכר ומוכר נמי לא מקני לי' אדעתא דהכי הלכך לא שייכא שום אומדן דעתא בכה"ג במכר וכן במתנה נמי תלי' בדעתיתהו דתרוייהו אי לאו דעביד לי' נייח לנפשיה לא הוי יהיב ליה הלך לא תלי' בדעתי' דנותן לבד אלא אף בדעתי' דמקבל מתנה ובלב מקבל לא היה תנאי הלכך אע"ג דמתה בתו לא פקעה בהא כח המתנה כלל כלל ואפי' אם לא הי' לו בנים ממנה מכיון דאתחתני בהדי הדדי תו ליכא אומדן דעתא לאפוקי המתנה בשום דבר ועוד דמשמע מתוך כתבך דלא מחמת חיתון לבד אקני ליה ויש כח ביד שמעון במתנתו למכור ולתן לאחרים ולעשות בה כל מה שירצה. בשבוע שעבר שכתבלתי ח' ימים מחמת חולי דו"ללור"ו שקפצה עלי מחמת משקה רע אשר תיתי ועתה שבח לאל היקל לי ותעתיר בעדי מובטחני בתפלתך זכה שתעשה פירות ופירי פירות. ועל ריב היבמה אצוה להעתיק את דברי אשר כתבתי בזה וביתך שלום וכל אשר לך כנפש סר למשמעתך מאיר בר' ברוך זלה"ה.
2