תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב רכ״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 224
א׳ראשיתה היא כמ"ש כאן בד"פ סי' מ"ז וסי' תתקנ"ט ואחריתה המתחלת על מה שפסק ר"ת היא בד"ק סי' ח' אות ג' וע"ע ד"פ סי' ק"ט ובכ"י נמצא עוד בזה הענין הג"ה נכתב על הגליון אשר אינה לא בד"פ ולא בד"ק וז"ל ההג"ה: ואי טעין בע"ח עליה דאית ליה זוזי ואיהו קטעין דליכא גבאי זוזי בהא פליגי רבוותא איכא מ"ד כיון דאלו אתברר דאית לי' זוזי לא היה יכול לדחויי לא במקרקעי ולא במטלטלי ממונא מעליא אית ליה ומחייב לאשתבועי לפום טענתא דתובע אי טענת ברי הוא משתבע עלה היסת ואי טענת שמא היא מחרים סתם ועני נתבע אמן כתקנתא דרבוותא. ואיכא מ"ד כיון דאיכא קרקע או מטלטלי לאשתלומי מיניהו לא משביעי' ליה דשבועה לא אתי' אלא במקום תשלומים אבל שבועה ותשלומים לא. ומסתברא לן דמשביעי' ליה מידי דהוי אש"ש שטען טענת גנבה ואבדה דאע"ג דקא משלם לא מפטר עד דמשתבע שאינה ברשותו והתם נשבע שבועה כעין דאו' כיון דאלו טען טענת פטור בפקדון היה מחוייב שבועה דאו' השתא נמי דקא טען טענת חיוב כיון דלא מיהדר לפקדון בעיני' שוי' רבנן כמאן דפטר נפשי' לאשבועי כעין דאו' אבל הכא כיון דאלו כפר לגמרי לא מחייב אלא היסת כ"ש דליכא ביניהו אלא בין זוזי לקרקע דלא מחייב אלא היסת ואי לא משתבע משמתי' ליה עד דמטי זמן נגוד ומנגדי' ליה רמ"ה ז"ל ע"כ הגליון.
1