תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב רל״דTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 234
א׳שאלה אני איני כדאי ששלחת לי מורי הר' יעקב אך ענותך תרהיבני ואהי' לפניך ומטבותי' דמר כי לא עיקר תלונת ראובן על שמעון כי אם על הקהל ואיני בא לפסוק הדין בינו ובין הקהל כי לא על ככה נשאלתי ואם יצא דבר מפי אגב אורחא אשר ממנו ידוע זכות לראובן נגד הקהל סמיכנא בשמא קדישא דברישך שאל יודע לראובן דלא לימרו הקהל קא מגמרו טענתא לאינשי ומפסדו להו. ונראה דאם הקהל שכרו את ראובן להיות חזן להם לג' שנים ולאחר זמן חסרו אם מתחלה הי' מוצא ראובן להשתכר במקום אחר ועכשיו אינו מוצא אחרי שהטעוהו ועליהו סמך וגרמו לו הפסד זה נותני' לו כל שכרו כפועל בטל כדאי' בר"פ האומנין (בבא מציעא ע"ו ע"ב) השוכר את האומני' והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותם אין להם זע"ז אלא תרעומת בד"א בזמן שלא הלכו אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה שהיא לחה נותן שכרן משלם ומסיק עלה כפועל בטל ופר"י דלאו דוקא הלכו או לא הלכו אלא בין הלכו בין לא הלכו אם אינם מוצאי' עוד להשתכר במקום אחר נותן להם כפועל בטל כר"מ דדאין דינא דגרמי וקיי"ל כותי' ובין הלכו בין לא הלכו אם מוצא להשתכר עוד אין להם זע"ז אלא תרעומות והא דמפליג בין הלכו בין לא הלכו משום מילתא דפסיקא נקיט דכי הלכו כבר עבר מקצת היום וכבר השכירו פועלי' כל מי שרוחצה להשכיר ואינו מוצא להשתכר עוד היום וכשלא הלכו עדיין השכמה הי' נמצא להשתכר ה"נ בנדון זה אם אינו מוצא להשתכר חייבי' הקהל לתת שכרו כדפי'. ואם ימצא להשתכר ישכיר עצמו במקום אחר סוף סוף ממ"נ אין לך על שמעון שום חיוב ממון דאפי' עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו ליכא עליה חיוב ממון אלא רשע הוי והכא נראה דרשע לא מקרעי שמעון מיהו תרעומות איכא עליו כיון דאטרחי' למיקם בדינא ודיינא וגם דצריך להשכיר ולטרוח עצמו במקום אחר ונ"מ לשינוי דעתא וקרוב בעיני דמעט יש הפרש בין זה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו דנקרא רשע אע"ג דאפשר דמשכח לזביני במקום אחר רשע מקרי ה"נ אע"ג דאשכח לאגורי הוא הנדון והיא התשובה וכמ"ש דאם מצא עוד להשתכר דהקהל פטורי' ואין לו עליה' אלא תרעומת ונראה דין לחלק בין התחיל במלאכה ללא התחיל במלאכה דאפי' התחיל במלאכה אשכחן דיכול לחזור בו בעה"ב היכא דפועל מוצא להשתכר דאמרי' בפ' האומני' (ע"ט ע"ב) השוכר את הספינה ופורקה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומות ומוקי לה במשכח לאגורה ותרעומות הוי לאשלא יתירתא ולשינוי דעתא ופי' ריב"ם ופרקה בחצי חדרך והספינה משכירה לאדם אחר שרוצה להרבות בחבילות וציידו הספינה בחבלים יתירים ויצטרך לקנות ביוקר ואע"פ שכנגד היוקר מוסיף לו השני מ"מ איכא תרעומות שאם הי' מודיעו בתחלה זה בעירו הי' קונה אותה בזול. ואם ראובן זה מוצא להשתכר ממקום אחר שהטורח מרובה שם יותר אם השכר לפי הטורח נ"ל דהקהל פטורי' א"ג דאמרי' פ' האומני' (ע"ז ע"א) האי מאן דאגר אגורי ושלים עבידתיה בפלגא דיומא אי אית ליה עבידתא דניחא מינה א"נ דכותי' יהיב ליה דקשיה מיני' לא יהיב לי' אלמא לא מצי לרמויי אעבידתא דקשי' מיני'. מיהו היינו בשכר הראשון שפסק לו לאותו היום הא ודאי לא מצי למיעבד אבל אם רצה להוסיף על שכרו לפי מה שמלאכה שניי' כבידה מן הראשונה הרשות ביד בעה"ב לחזור בו ולבלבד שיתן לו מלאכה שיוכל בטוב לעשותה ודרך פועלי' לעשותה כדאשכחן גבי ספינה דרשאי לפורקה בדרך היכא דמשכח לאגורא אע"פ שהשני מורבה בחבילות ובלבד שלא ישנה ממנהג הספנין ואין לחלק ולומר דדוקא לענין ספינה רשאי לעשות כן דלאו מלאכה דאיהו גופי' קא עביד אלא ספינתא שטה על המים ומיא דקא ממטו לה אבל עבידתא דאיהו גופי' עביד לא מצי לדחויי עאבידתי' אחרינא אפי' ע"מ להרבות שכרו דמצי אמר לא ניחא לי דאטרח דהא ליתא שהרי גבי ספינה נמי לפי מה שירבה השני בחבילות צריך הספן לטרוח יותר למושכה מלמטה למעלה ובזמן שהיא גוששת וכמה מיני טורח יש יותר בספינה טעונה יותר מכשאינה טעונה כל כך ואפ"ה ליכא עלי' אלא תרעומות.
1