תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב ס׳Teshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 60
א׳שאלה. אלופי ומיודעי אשר שאלוני משפט צדק כדת מה לעשות על ראובן שנתן בתו לשמעון וישען על ביתו ואין יכולת בידו לפי דברי האשה וכענין הזה שהתה עמו שלש שנים ויהי כי ראתה כי אין לאיש גבורתו שאלה ממנו כתובה וגט בב"ד וכששמע שמעון הדברים השיב לי כי לא מידו היתה זאת כי אם מידה המורדת ובועטת אב גבורת אנשים לו ויכול לבעול ע"כ דבריהם. וע"ז אני דן דאע"ג דאמרי' שלהי הבא על יבמתו (יבמות ס"ה ע"א) דדברי' שבינו לבינה היא נאמנת ה"מ בטענת יורה כחץ כדקאמר התם דאיהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה ביורה כחץ וכדקאמר נמי בשילהי נדרים (צ"א ע"א) נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע אבל כאן שטוענת שאינו יכול לבעול אינה נאמנת כיון דמכחישה דבביאה מיהו ידע ומטעמא דרב המגונא לא מהימנא ואע"ג דלא החצפה ביה במאי דידע ואי הוי קים ליה מוכח בשילהי נדרים דמהימנא טפי ה"מ היכא דלא תבעה כתו' אבל היכא דתבעה כתו' כי הכא לא כדמשמע בההוא דהבא על יבמתו איהי קים לה ביורה כחץ איהו לא קים ליה משמע דאי הוו קים ליה לא מהימנא ומתוקמא בתבועת כתו' והאי דמפלגי' ביה כה"ג אשכחן פ' האשה (קי"ז ע"א) דכי אמרה מת בעלי תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין. ועוד דאפי' ביורה כחץ דנאמנת מוקי בשאלתות דרך אחאי ובה"ג בהלכות קידושין בבאה מחמת טענה וזו אינה באה מחמת טענה אלא ששואלת עונה ואע"פ שפירושם דחוק ואין לי להאריך עדין יש לי פירושי' אחרי' ומוקמי' לה בששהה עשר שנים עמה ויש לו בנים מאשה אחרת או אנשאת לשלישית קאי וכל זה לא שייך כאן ולא מהימנא ואין לי להאריך בכל אלה אבל לפי מה שכתבת באגרת שאח"כ הודה שמעון שאינו יכול לבעול כך נראה בעיני שלכאורה צריך לתן גט וכתו' אע"ג דביורה כחץ לא אמרי' יוציא ויתן כתו' למשנה ראשונה אלא בבאה מחמת טענה כמו שרגיל רבי' יצחק לפרש ביבמות ה"מ התם דמצי לקיומי מצות עונה אבל הכא שאינו יכול לקיים מצות עונה והיא נשאת מתחלה לכך פשיטא דיוציא ויתן כתו' ק"ו מאיני זן ואיני מפרנס ואע"ג דהתם מרד והכא אניס ועוד כי לפי מה שמעמיד ההוא דנדרים באינה באה מחמת טענה ומפרשי' לה דמקפדת מפני שאינה נהנית כשאינו יורה כחץ לפי' זה יש לי ראיה דיוציא ויתן כתו' בשאינו יכול לבעול דכ"ש הוא אפי' למשנה אחרונה ליכא טעמא אלא משום דעיניה נתנה באחר אבל הכא הא קא מודה. ועוד יש לי ראיה מפירש"י שפי' פ' ב"ש (יבמות קי"ב ע"א) השמים ביני לבינך גלוי וידוע לשמים שאינו נזקק עמי כדרך שאר בני אדם ולפי פירושו ודאי היינו עובדא דאתא לידן ועיניה נתנה באחר לא שייך הכא דהא קא מודה. ואע"פ שמקשה ר"י על פירושו מדבשילהי נדרי' משמע דטוענת משום דאינו יורה כחץ מ"מ נראה בעיני שאלו ואלו דברי אלקים חיים הם וכפ"ה משמע בירושלמי אלא שלשון השמים אינו כלשונו והכי אמרי' התם השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקא מארעא כן תהא ההיא אתתא כו' נ"ל דתהא הוא ט"ס ואע"ג דלרב המנונא דקיי"ל כותיה א"א לאוקומי אלא ביורה כחץ כדאי' בנדרי' מ"מ מתוקמא ההיא דירושלמי כדברי רבא ומן הירושלמי יש ראי' דאהא לא פליג תלמוד שלנו שלא יהא צריך להוציאולתן כתו' באינו יכול לבעול ואע"פ שהייתי יכול להעמידה בבאה מחמת טענה לכאורה כי מוקמי' לה באינו יכול לא איירי אלא כפשטה בלאטענה דחוטרא לידה ומרא לקבורה דכל עיקר שהי' רבי' יצחק מעמידה דלא כפי' השאלתות לא הי' מעמידה אלא שקשה מההוא דסוף דנדרים למצא קפידת האשה בשאינו יורה כחץ אבל אי מיירי באין יכול לבעול איכא קפידא רבתי וה"מ דלא תבעה כתו' אבל אי תבעה כתו' לא מהימנא ודומה זה לההוא דפ' האשה בתרא (קי"ז ע"א) האשה שאמרה מת בעלי התירוני לינשא מתירי' אותה לינשא ונותני' לה כתו' מת בעלי תנו לי כתו' אף לינשא אין מתירי' אותה אבל זו שאומרת לא הוא ולא כתו' ואף משלה היתה רוצה ליתן שיגרשנה ויש כמה רגלים לדבר שהיא אומרת אמת לית דין ולית דיין דמהימנא ושלום על דייני ישראל ושלום מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1
ב׳ואם אינה באה מחמת טענה למדוה לבא מחמת טענה שיהא הדבר בהיתר גמור אף לדברי ר"ת כי לדברי ר"ת אף במקום שיש אמתלא שאינו מתקבל בשאר אד אין כופי' אותו להוציא כי אמרה מאיס עלי ולא כמ"ש מעבר וגם כתבו רבותינו כי שמא י"ל מ"ש בתוס' אינו מדברי ר"ת אלא לשון רבי' שמשון הפרשן שבא ליישב פי' רש"י אבל ר"ת חולק אף בזה ובבאה מחמת טענה ויש אמתלא לדברי' מודה דכופי' כדאי בס"פ הבא על יבמתו.
2