תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב ע״חTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 78
א׳שאלה תכתבו לחיים לאורך ימים ותתענגו על רוב שלומים אלופי ומיודעי ה"ר יצחק וה"ר יקותיאל הלוי כנפש הרשום. ואשר שאלתם על ראובן האומר לעלות לארץ ישראל ולאה אשתו אומרת שלא לעלות הלא ידעתם דבהא אמרי' בפ' בתרא דכתובות (ק"י ע"ב) תצא בלא כתובה ועל כי ראיתי יש בני אדם חולקי' בין בזמן הבית בין בזה"ז ואמרי' דההוא דכתובות ה"מ בזמן הבית אבל עכשיו לא צריך אני לבאר דאין לחלק בזה דהא אמרי' בירושלמי בשילהי מס' כתובות הוא רוצה לעלות והיא אינה רוצה כופי' אותה לעלות היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופי' אותו לעלות וכו' וקשי' לן והא תניא בפ' בתרא דכתו' דכופי' תרוייהו או אותו או אותה איזה מהם שמעכב אלא נ"ל דברייתא דכתו' בזמן שישראל שרויי' על אדמתן וההוא דירושלמי בזה"ז ואפ"ה היכא דהוא אומר לעלות והיא אינה רוצה קאמר דכופי' אותה לעלות ואם לא תצא שלא בכתו' דבזה יפה כח הבעל מכח האשה. אמנם צריך לדקדק אם תצא שלא בכתובה דקאמר בלא כלום קאמר בלא מנה ומאתים ונדוניא ותוספת או בלא כתו' במנה ומאתים דוקא קאמר בעניותינו נ"ל דנדוניא ונכסי מלוג ודאי אית לה אי דאיתני' דלא גרעה מממאנת ואילונית דאמרי' עליהו בפ' אלמנה (ק"א ע"א) ואי דאיתניהו אידי ואידי שקלה ולשנייה לא דמי' דמסקי' דנ"מ אין לה ונצ"ב הוא דאית לה משום דקנסו רבנן ווכ' דשאני התם דשנואה היתה כנישואיה אבל הא לא גרעא מממאנת ואילונית ואפי' במורדת דייני' הכי בדינא דתרתין מתיבתא כמ"ש בס' האלפסי בפ' אע"פ דשקלה כל מה שהכניסה לו אי איתא בעין ואי הכניסה לו ק' זקוקי' ולשא שמה לו בכתו' לנדוניא אלא נ' מה ששמה לו זהו נצ"ב ומה שלא שמה זהו נ"מ ואי דאיתניהו אידי ואידי שקלה ושקלה כל מאה זקוקי' ואי ליתניהו שנגנבו או שנאבדו נ"ל דנצ"ב שהוא חייב באחריותן שקלה וחייב לתן לה משלו אבל נ"מ דלא מחייב באחריותן לא מחייב לשלם לה משלו וכ"כ באלפסי בדינא דמורדת אע"ג דממאנת אמר בפ' אלמנה אי דליתניהו אידי ואידי לא שקלה שאני התם דעקרתינהו לנישואין לגמרי וכאלו לא היתה אשתו מעולם וה"ל כאלו לא קבל עליו האחריות מעלם אבל נדון זה למורדת דדינא דמתיבתא מדמי' ליה. אבל ק"ל אדינא דמתיבתא מ"ש הכא דיפו כח האשה בנצ"ב טפי מבנ"ב ובאילונית אמרי' סברה הפוכה דאמר' בפ' אלמנה אי באילונית אפכא מבעי' נ"מ דברשותה קיימא שקלה נצ"ב דברשותי' קיימי לא שקלה וליכא לשנויי דמורדת מדמי' לשנייה דאמרי' עלה הכי דל"ד כלל לשנייה דהתם טעמא משום דתרויייהו עבדי איסורא וגזור רבנן לדידיה בדידה ולדידה בדידיה לבטל ולעקור מהם תורת נישואי' לגמרי והא לא שייך הכא ונ"ל דההוא דינא דמורדת מיירי כגון שנגנבו או אבדו הלכך נ"מ דליתנהו באחריותי' לא מחייב לשלומי מדידיה אבל נצ"ב דמחייב באחריותי' משלם וההוא דפ' אלמנה דאמרי' אפכא מבעי' ליה מיירי דליתנהו בעין כגון ששלח בו יד והוציאם בהוצאה הלכך נ"מ מהדר דמאי הו"ל גביהו ולא הי' לו לשלוח יד בקרן ולכלותם שהרי אין לו בהם אלא הפירות אבל נצ"ב ברשות ב"ד עבד לא ישלם דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' שהיא אילונית ושיבא להוציאה אחר זמן משום אילונית. וא"ת א"כ מאי פריך התם אאילונית ואי דליתנהו ו' לוקמה אאילונית ובדליתנהו שנגנבו או שאבדו דבהא פרישית דסברא לומר דנ"מ לית לה ונצ"ב אית לה וי"ל דלא הוי מצי לשנויי הכי דבימי חכמי התלמוד אי דליתנהו דהיינו שנגנבו או שאבדו אידי ואידי ל"ל השתא בשעה שהוא מוציאה משום אילונית דמצי למימר לא קבלתי עלי אחריות אלא דאי מגנב או מתביד שאשלם לאחר זמן אם אגרשנה מדעתי בלא טעם או לאחר מיתה שתגבה מיורשי ולא לדעת אשלם מיד כשאגרשנה משום אילונית וכ"ש דבמוציא אותה מחמת מרדה הי' ראוי לומר כן היכא דליתנהו דנגנבו או אבדו דלא שקלא מידי אלא תקנת חכמי' להקל על בנות ישראל שלא תצאנה לתרבות רעה לפי שראו שנתקלקלו תקנו דלכל הפחות נצ"ב שקלה ולא נ"מ ועשו אותה בנצ"ב כאלו מוציא אותה מדעתוולא מחמת מדה ואם הי' מוציאה מדעתו הי' צריך לשלם לה נצ"ב שנגנבו או אבדו ולא נ"מ השתא נמי תקינו רבנן סבוראי במורדת לענין נכסיה כן. ולענין תוספת נ"ל שאין לה כדאמר ס"פ אלמנה (ק"א ע"א) נשים שאמרו חכמי' אין להן כתובה כגון הממאנת וחברותיה אין להן מנה ומאתים אבל תוס' יש להן נשים שאמרו יוצאות שלא בכתובה כגון העוברת על דת וחברותיה אין להן תוס' וכ"ש מנה מאתים פי' דלשון יוצאות שלא בכתו' משמע שכל תורת גביה הפקיעו מהן דלא גביא משל בעל כלום והא נמי קתני בה בפ' בתרא דכתו' (ק"י ע"ב) תצא שלא בכתובה. אבל אין להביא ראי' מהא דאמרי' בפ' אע"פ (כתובות נ"ד ע"ב) תנאי כתו' ככתובה דמי דבהא איכא פלוגתא ביני רבוותא דפי' ר"ח דוקא להנך דחשיב בר"פ אע"פ אבל לשאר מילי לא ור"ת פי' דהה לכל מילי אבל ראי' ברורה היא מדקתני תצא שלא בכתובה כדפי'. וכל מ"ש דאין לה מנה ומאתים ותוס' ה"מ אם ילך לא"י ולא יחזור אבל אם יחזור להתיישב בחו"ל אפי' לאחר כמה שנים אם היא תהיה אז בחיים תגבה ממנו מנה מאתים ותוספת ואם ח"ו תמות היא קודם יגבו יורשיה ושלום וחיים יהיה לנו עד העולם ואתם ותורתכם וכל כנותכם שלום כנפש נאמן בריתכם מאיר בר' ברוך שיחי'.
1