תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ב צ״זTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part II 97
א׳נפל במים שאין להם סוף אשתו אסורה סוגי' דרובא דעלמא כך היא אם עברה על דברי חכמים ונשאת אפילו במזיד אם נשאת לא תצא אע"פ שנתכונה לעבור על דברי חכים להנאת עצמה וסמכו אהא דמסקי' ביבמות בהאשה בתרא (יבמות קכ"א ע"א) ה"מ לכתחלה אבל אי מנסיבא לא מפקי' לה מיניה ונ"ל שטועים כן האומרי' כן [דא"כ מה הואילו חכמים בתקנתן דאמרו אשתו אסורה] כיון דאם נשאת אפילו במזיד ובעברינות לא תצא ואפי' שמותי לא משמתי' לא לדידה ולא למי שנשאה א"כ ודאי אנן סהדי שכל אחת ואחת שתדע זאת ההלכה דאם נשאת לא תצא שהיא תעבור ותנשא כי תאמר בלבה מוטב לי לעובר על דברי חכמים ולינשא באיסור ממה שאתעגן כל ימי וכיון דרוביהו ודאי תעבור לא הו"ל לרבנן למגזר ולמימר לא תנשא דמוטב שתהא שוגגת ולא תהא מזידות ועוד דא"כ משוי להו למלתא דרבנן כי חוכא ואטלולא שנניח לכל אחד לפרוץ גדרן של חכמים ולא אמרי' להו ולא מידי. ומעשה ראיתי בימי באחת מגדולי המלכות שנשאת ולא עשו עמה דבר ואמרו בה כל גדולי הדור אם ניסת לא תצא ורב גדול מצרפת הי' באותה שעה במלכותינו והתירה ואמר שכן ראה מעשה בצרפת והתירוה כל גדולי צרפת שלא תצא וגם אני הסכמתי אחריו אע"פ שהי' לבי מהסס שוב נתתי אל לבי שכלל כלל לא יתכן זה כדפי' ועוד אם כדבריהם אמאי לא קתני במשנה או בברייתא בתר דקתני אשתו אסורה לתני ואם נשאת לא תצא כדקתני בכמה דוכתי בכתובות וביבמות ועוד מדלא מקבעה הא מלתא דאי מינסבא דיעבד לא מפקי' לה אלא עאובדא דחסא ש"מ דוקא בכה"ג אמרי' דלא תצא כדגרסי' בפ' האשה בתרא (יבמות קכ"א ע"ב) בתר הא ההוא דהוי אזיל וקאמר מאן איכא בי חסא מאן איכא בי חסא אר"נ אכלוה כוורי לחסא מדבורי' דר"נ אזלא דביתהו ואינסבא ולא א"ל ולא מידי אמר רב אשי ש"מ מדר"נ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה"מ לכתחלה אבל אי אינסבא לא וכו' וכיון דרב אשי לא דקדק להא שריותא אלא מדר"נ איכא למימר דדוקא בכה"ג הוא דשרי לה דיעבד כגון ע"פ חכם כעובא דחסא דמדבורי' דר"נ אזלא ואינסבא [אבל נשאת בעבריינות שלא ע"פהתרת חכם לגמרי תצא ועוד מאי אצטריך תלמוד אלמימר מדבורי' דר"נ אזלא ואינסבא] ש"מ דדוקא בכה"ג הוא דלא א"ל ר"נ ולא מידי דמאי הו"ל למעבד כסבורה היתה שבהיתר גמור נשאת דדבוריה דר"נ אטעתה או כעין עובדא דרב שילא (שם קכ"א ע"א) דההוא גברא דטבע באגמא דסמקי אנסבא ר"ש לדביתהו א"ל רב לשמואל תא לשמתי' וכו' בהא נמי נימא דלא תצא כיון דנשאת ע"פ הוראת חכם וניהו דאיהו טעה מ"מ היא לא תצא דמאי הו"ל למיעבד אבל נשאת בעבריינות תצא או לכל הפחות לשמתי' לדידה ולדידיה ועוד דאפי' את"ל דלא משמתי' לה לדידה משום דמינם אניסא דבשביל העיגון נשאת מ"מ אמאי לא הו"ל לשמותי לבעלה דשביק התירא ועביד איסורא דאפי' החכם דשרא לה משמתי' ליה כ"ש הבעל דנסיב בעבריינות ובמרד והי' אפשר לשא אחרת בהיתר גמור ולא עשה ומעתה דברי חכמים מקויימי' דאם נשאת בלא התרת חכם תצא או משמתי' להו עד שיוציאה ואין לחוש שמ אחד מקרוביה יתירנה דחכם מורה הוראה בעי' כי ר"נ ור"ש בדורם שיהא כדאי לסמוך על הוראתו ועוד ליכא למיחש להכי דהיכא דמשמתי' לי' לחכם דשרי לה ליכא למיחש למידי. ואין לתמוה על ר"נ דאשתבע דאכלוה כוורי לחסא היכא אשתבע כיון דאמרי אשתו אסורה אלמא מספקי' אי מיית או לא י"ל דרובם אינם נצולים ואזלי בתר רוב אור"נ שפיר משתבע דאפי' בד"נ אזלי' בתר רובא אלא דבעריות מחמירי' דלכתחלה לא תנשא אע"ג דרובא לא מתצלו ור"נ דאמר אכלוה כוורי לא נתכוין להתירה אלא שכך היה מתאונן על חסא ודבורי' אטעיי' ואזלא ואינסבא. מאיר בר' ברוך זלה"ה.
1