תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג של״טTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 339
א׳וכן פי' רב יצחק האלפס בכתו' פי' אע"פ וז"ל אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא תני דינא דמורדת כדאתי ואמרה לא בעי' גברא כתיב לה גט לאלתר ואי תופסת מידי מכתובתה מפקי' לה מינה ומהדרי' ליה לבעל וה"מ דכתב לה הבעל מדיליה אבל דאיתיתא ליה מבי נשא בין תפסה בין לא תפסה מאי דאיתא בעיניה יהבי' לה ניהלה ואי ליכא בעינא מידי ולא מאי דאתי מחמתי' אלא אתברו לה לגמרי לא מפקי' לה מיניה דבעל ולא כלום וה"מ בנכסי מלוג אבל בנכסי צאן ברזל כל מידי דאיתא בעינ' שקלא ואע"ג דבלה ליה טובא והוא דחזאי להשתמש מעין מלאכה ראשונה אבל דבלה ליה לגמרי ולא חזי ליה לאשתמושי משלם לה דמיהן כדמעיקרא מדיליה וכ"ש דאי אגנוב או אתניס דמשלם לה בעל מדיליה משום דברשותיה הוי קיימי בדתנן אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו ויהיב לה עיקר כתו' מנה ומאתים בלחוד כי היכי דלא ליהוי בנות ישראל כהפקר אבל אי כתב מדיליה בין תוס' בין מתנה לא יהיבנא לה מידי. והדין דינא דמורדת דנהיגי עד השתא מכמה שנים עכ"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל שכופי' אותו להוציאה לאלתר וז"ל (פי"ד מהלכות אישות) האשה שמנעה את בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת ושואלי' לה מפני מה מרדה אם אמרה מאוס מאסתיהו איני יכול להבעל לו מדעתי כופי' אותו להוציאה בגט מיד לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה ותצא בלא כתו' ותגבה בלאותיה קיימי' בין מנ"מ בין בנצ"ב ואינה נהנית משל בעלה כלום ואפילו במנעול שברגלה ואפילו אם נתנו לה אחרים מתנה בשבילו מחזרת אותם לבעלה שלא נתנו לה ע"מ שתטול ותצא אבל כתו' מנה ומאתים דהוא דאו' יש לה שלא יהו בנות ישראל כהפקר עכ"ל. וזה אשר [השיב] רבי' ישעיה מטרני להר' מנחם בר' משה האשה המורדת על בעלה ואינה חפצה בו רבנן סבוראי תקנו שכופי' את הבעל לתן לה גט לאלתר וכ"כ בה"ג וכן כל הגאונים והאחרונים יותר משלש מאות שנה שהנהיגו בתקנה זו ואין לאדם לזוז הימנה עכ"ל הלכך איברר לן שכופי' אותו בשוטי' עד שיתן לה גט ויחזיר לה כל מה שנתנה לו ואם לא ישמע מכין אותו בסילוא דלא מבע דמא כי מי ירום ראשו ולבו על גאוני עולם הללו המאור הגדול ורבי' גרשם והגאונים רבי' רב אלפס ורמב"ם ורבי' ישעיה מטרני ואל יטעה שום אדם לחלוק עליהם שום חסר לב וא"ת א"כ לא שביקת חיי לכל אנשים כי כל נשים תאמרו כן ח"ו לא נחשדו בנות ישראל על כך אי לאו דדאנוסין הן מחמס מיאוס ועוד דאמר רשב"ג טב לית בטן דו מלמיתב ארמלא ומתרצה בכל דהו הלכך אי לאו דאניסא לא עבדא הלכך עכ"פ הלכה למעשה שכופי' אותולתת גט לאלתר וכל מה שהכניסה לו אי בעינא מפקי' מיניה ויהיבנן לה ואי ליכא מידי בעינא ולא דאתי מחמתיה לא אמרי' ליה לבעל זיל שלם לה ואם היה נצ"ב אע"ג דאתניס אמרי' ליה זיל שלם לה אבל כתו' משלו פטור לתן לה ולדברי הגאונים אף עיקר חייב לתן לה היינו מנה ומאתים גם בהלכתא שחבר אדונינו מאור הגולה רבינו וריעו ר' שמעון קיירא נמצא מפורש כן.
1