תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג שנ״גTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 353
א׳(ב"ק צ"ז ע"א) אתמר המלוה חבירו על המטבע ונפסלה אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאה במישן אר"נ מסתברא מלתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל ל"ל אורחא למישן לא. פרש"י המלוה את חבירו פרגמטיא על המטבע וקצץ לו מטבע נותן לו מטבע היוצא בשעת פרעון דהא קבל עליו לתת לו מטבע והאי לאו מטבע הוא ודוקא הלוהו פרגמטיא במעות ובין נתן לו מעות שמיירי שהתנה עמו ע"מ לשלם לו המטבע וכיון שפי' לו כן סתמא מלתא ע"מ כן פי' שאם יפסל יתן לו מטבע היוצא דאותו שנפסל אין שמו מטבע ושמואל סבר כיון שיוצא במישן שם מטבע עליו וכמו שמפרש ר"נ דאית ליה אורחא למישן דאי ל"ל אורחא אין שם מטבע עליו. עוד אומר ר' דמצינו לפרש כגון שהלוהו סאה של חטים וא"ל אתה תחזור לי סאה או כך וכך מעות ואלו במעות לחודיהו קצץ היה משלם לו ממטבע שנפסל כמו הלוהו מעות אבל עכשיו שלא זקפן עליו במלוה שא"ל או תפרע לי סאה של חטים או כך וכך מעות יתןלו מטבע היוצא באותה שעה ומיהו לכולי לשני' דפי' אם הלוהו מעות סתם אותם המעות שהלוהו יפרע לו אע"פ שנפסלו כדפרש"י. שמשון בר' אברהם.
1