תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג שנ״הTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 355
א׳(ב"ק צ"ז ע"א) רב יוסף בר חמא תקיף עבדא דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עבדתא א"ל רבה בריה מ"ט עביד מר הכי כו' כתב רבינו שמשון זצ"ל היאך מותר ללוה לעשות טובה למלוה אפילו דברים שהיה עושה בלא הלואה ולא מבעיא דברים שאין רגילים בהם בני אדם לההנות חבריהם בחנם כגון חצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר שיש לנו לאסור להשאיל בחנם כדתנן (ב"מ ס"ד ע"ב) המלוה את חבירו לא ידור בחצרו בחנם ולא ישכיר ממנו בפחות מפני שהוא רבית ויש לאסור אפילו כל כך אוהבו דבלא"ה היה משאילו וכל כיו"ב כגון להשאיל לו סוס וכיו"ב כמה דברים אלא אפילו דברים [דאין] רגילות לטול מהן שכירות יהא אסור דומיא דחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד ואפילו גברא דלא עביד למיגר משמע הכא לא ידור א"כ יותר מדאי צריך הלוה לזהור שלא לעשות למלוה וי"ל דוקא מידי דפרהסיא ואוושא טובא כגון לדור בחצירו ולתקוף בע"כ אסור אבל להשאיל כליו או אפילו סוסיו מותר כיון דבלא"ה היה משאיל לו דיקא נמי דנקט חצרו ולא נקיט לא ישכור לו כליו או בהמתו בפחות ועוד היינו יכולים לומר דכל היכא דקודם ההלואה היה אוהבים זא"ז שהיה משאילין חצריהן זה לזה אם היו צריכים מותר גם עתה להשאיל אחר ההלואה מתני' בסתם בני אדם [מיירי] שאין רגילות שיהיה עושה הלוה למלוה אותה ההנאה בלא הלואה דומיא דהקדמות שלום שאינה אסורה אלא באותם שאינו רגיל מקודם לכן להקדים ומיהו בעושה שלא מדעת חבירו חייב לתן שכר אפילו במקום שלא היה נותן אם לא היה חייב מלוה שלו כגון המשתמש בחצרו שלו ובעבד שלו דלא קיימא לאגרא וכיון שעושה שלא ברשות נראה כעושה בעבור מלוה שלו. שמשון בר' אברהם.
1