תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג ש״צTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 390
א׳ועל הגויה ששפכה יין לתוך הקנקן או לתוך הכוס כסבורה שהוא שכר אם נגעה הגויה במה שנכנס אפילו שלא בכונה נגעה ביין שבכוס אז צריך לדקדק היכא מקרי שלא בכונה שאם היין אינו חזק כל כך ובטל ריח שהשופך ממנו אפשר להיות שאינו מריח בו ריח יין מותלר אף מה ששפכה לחוץ אף בשתייה משום מעשה דר' יוחנן בר אחא כו' כמו שכתבתי ודוקא בליליא כדמוקי ליה התם דלא חזי ליה אבל ביממא דחזי ליה לא ומיהו אפשר להיות ביין ואפילו ביממא לא מנכר והא דפריך התם והא קא חזי ליה ואצטרך לאוקמי בלילה היינו משום דרוב יינן שלהם אדומים הם ואפילו הלבנים הי' דיהא קצת כדאשכחן בפרק ג' מינים (נזיר ל"ח ע"א) י' רביעיות הן ה' סומקות והי' חירות וקהשיב רביעית יין בה' סומקות אבל יינות שלנו הצלולים אפילו ביממא לא מנכרי ולהכי נראה דיאמר לישראל לשפוך מן הקנקן ואם לא יריח ריח מן יין שרי ואע"ג דאין שונין בטהרות ה"מ בכה"ג דאפשר להיות למשקל אתרמי והשתא לא אתרמי כי ההיא אתתא דאשתכח לה דמא במשתותא בפ' הרואה כתם (נדה נ"ח ע"א) ור"פ דנדה (ה' ע"ב) היה מתעטף בטליתו וטהרות וטומאת בצדו אבל בנדון זה אי מעיקרא כשהיין היה ריחו נודף גם אחר שעה כשיערה הישראל יהיה וכו'. ועוד נראה דהכא בכה גוי אפי' בכונה שהוא קשה לומר ביותר שאין ניסוך בכל ולא גזור עליו אלא אטו נגיעה ביין ואקיל בה קולא יתירה מה דלא אשכחן בכל דוכתי גבי יין נסך דאמר מאי דלא נפיק לבראי גזרו בה רבנן מאי דאיכא בגואי לא גזור הלכך אע"ג דמדמי' בכמה דוכתי יין נסך לטהרות הכא ודאי לא מדמי' ואפשר להיות דאפי' למ"ד אין שונין בטהרות הכא ס"ל כרשב"ג דאמר שונין. והיכא שאין היין לפנינו שא"א לשנות בו אין להם ריח כל כך כי אינם חזקים כיינות שלהם דהוו דרי על חד תלת מיא ותלי' לקולא אף במערה מכלי גדול דנפיש עמודי' יותר משל קטן דלא נפיש עמודי'. אחר סברה זאת נוטה בעל ספר התרומות שכתב בסתם דגוי המערה מכלי אל כלי וסבור שהוא שכר מותר ולא הזכיר בפסק שלו בחדתא אלמא דאפי' ביין נושן הוא מתיר וכן משמע באלפסי ואפי' אם באנו לומר שאין חילוק בין יינות שלנו ליינות שלהם בדבר זה נ"ל כיון דזימנין שאין לו ריח כל כך כששופכין מן הקנקן שיוכל להריח בו שהוא יין תלי' בכח להקל ונימא דלא הריחה והא דפריך תלמודא (ע"ז נ"ח ע"ב) והא קא מריח ליה היינו דוקא התם שהיה סבורים שהי' ישראל ולא דקדקו אחריו אם נגע ביין אם לאו וכיון דספק מגע פריך שפיר דה"ל להחמיר בספקו ונימא דלמא הריח שהוא יין ונגע ביה ולאו אדעתיה אבל הכא שידעו שגויה היא וגם דקדקו אחריה שלא נגעה ביין רק הריקה בכח גוי שאין בכך ניסוך לא תלי' להחמיר. ואגב גררא אכתוב לך מ"ש בס' התרומה היכא דעירה גוי בכונה יין מאי דנפיק לבראי אסור אבל מה שנשאר בכלי מותר למ"ד נצוק אינו חבור ואפי' למ"ד חבור אי נקטף קטופי ולא נהירא לי אלא אפי' בלא מקטף שרי מה שבחבית משום נצוק אפי' למ"ד נצוק חבור דכה"ג דמאי דלבראי לא מתסר משום מגע כי לא גזור נצוק במאי דגואי תדע דהכי פריך בפ"ב דע"ז (ע"ב ע"ב) רב ששת דמוקי לה בגוי המערה אי הכי דחבית בנוי לתסר ומשני דמקטף קטופי כדקא משני מעיקרא כי אוקימנא בישראל ועל מה מהני מקטף קטופי בגוי המערה והא כי נפיק טפה קמייתא מפי חבית מתסר מכח גוי ואסרי' כל מה שבחבית אלא פשיטא שאין קיטוף מועיל בגוי המערה אי אמרי' נצוק אפי' מחמת כח גוי אע"כ מה שבחבית מותר אפי' בלא קטוף ואפי' למ"ד נצוק חבור וטעמא כדפי'. מיהו גוי המערה מחבית לבור שיש בו יין נסך התם ודאי בעינן קיטוף להתיר מה שנשאר בחבית למ"ד ניצוק חבור אבל מדבריו משמע דמצריך אפי' בגוי אדנא וישראל אכובא והא לא נהירא לי כדפרי'. מאיר בר' ברוך זצ"ל.
1