תשובות מהר"ם, דפוס ברלין, שער ג שצ״בTeshuvot Maharam, Berlin Edition, Part III 392
א׳ענותך תרבני ואהיה אובין לפניך ומטבותי' דמר נ"י כי לא עיקר תלונת ראובן על שמעון כי אם על הקהל ואינו בא לפיסוק הדין בינו ובין הקהל כי על ככה לא נשאלתי ואם יצא הדבר מפי אגב אורחא אשר ממנו אדע לראובן זכות נגד הקהל סמיכנא בשמא קדישא דבראשך שאל יודע לראובן דלא לימרו הקהל קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדי להו ונראה דאם הקהל שכרו את ראובן להשתכר במקום אחד ועכשיו אינו מוצא אחרי שהטעוהו ועליהו סמך וגרמו לו הפסד זה נותנים לו כל שכרו כפועל בטל כדתני' פ' האומנין (בבא מציעא ע"ו ע"ב) השוכר את האומנין והטעו זא"ז או בעה"ב הטעה אותו או הוא הטעה הבעה"ב אין להם זה על זה אלא תרעומות בד"א בזמן שלא הלכו אבל הלכו.
1