תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה ק״כTeshuvot Maharam, Cremona Edition 120
א׳ועל לוישנתן לשמעון ל' זקוקי' שהיו לו ביד ראובן והקנה ראובן לשמעון הכסף בקנין גמור ולא נתכוון לוי אלא להבריח מנושיו נראה אם אמר לוי לראובן ליתן הכסף לשמעון במעמד שלשתן קנה שמעון הכסף לגמרי ואפילו אם יבואו הגוי' הנושי' ויתבע את שמעון יכול לישבע שאין לו משל לוי כלום. ואע"פ שלהבריח נתכוון. שהרי פסק ר"ת דשטר מבריח קיים באדם דעלמא דדוקא גבי אשה אינה קונה שטר מברחת. שמברחת מבעלה כדפיר' טעמא בהאשה שנפלו (בתוספות דף עט). עשאים כנכסים שאינ' ידועים לבעל. אבל הכא דליכא כי האי טעמא ואי לא קני המקבל מתנה. הוה קני הבעל חוב. א"כ לא מיקרי האי שטר מבריח. כיון דבהכי לא הוה מוברח. א"כ ליכא למימר לאברוחי איכוון כיון דאינו מוברח אלא למתנה גמורה איכוון וזוכה המקבל מתנה. אמנם אם לא אמר לוי במעמד שלשתן ליתנו לשמעון לא קנה שמעון בלא קנין. שהרי פסק ר"ת דלא אמרינן תן כזכי במתנה אלא בחוב. וראייתן מס"פק דגיטין (דף יד). ואין לי להאריך:
1