תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה קכ״זTeshuvot Maharam, Cremona Edition 127
א׳מה אשיב לאלופי אך בקצרה אבא שאם נשאה במגנ"צא. או במקום אחר ועתה היא במקום אחר הכל הולך אחר מקום הנישואין. ואם נהגו ליתן שם מאתים זקוקים גם היא תגבה כן. אף על פי שבמקום שהיא עתה אינם מגבין כן. דקיימא לן כרשב"ג דאמר בפר' בתרא דכתובות (דף קי). נשא אשה בקפוטקיה וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות קפוטקיה וכולי. ואף על גב דמייתי התם ברייתא בגמ'. ואמר לאפוקי מרש"בג וכו'. פי' לאפוקי אותה ברייתא לא סבר כוותיה מיהו הלכה כוותיה דאמר כתובה דאורייתא. דהא רב אשי דהוה בתראי כוותיה ס"ל. דאמר כל שלא מושמש אינו יכול לטעון טענת בתולים (כתובות דף יב) דלית ליה חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסיד' ויטעון טענת בתולים משום דכתובה דאורייתא וכן אנו כותבין דחזו ליכי מדאורייתא. וכן פי' ר"י:
1
ב׳ומה שתמהת שכתבתי. דנכסי בחזקת יתמי קיימי. ר"ח פסק כן בפירושיו ובספר חפץ משום דמסיק לבסוף פרק אלמנה דע"כ נכסי בחזקת יתמי קיימי. ושכתבת כיון שנושאת ונותנ' בהם ניכסי בחזקתה קיימי. אי משום הא לא הוו בחזקת דאינה אלא אפוטרופא בעלמא ויתומים שסמכו אצלה וכל מה שהשביחו הנכסי' השביחו ליתומים. ורגילות הוא דאלמנה טרחא קמי יתמי. וכיון שתבעה כתובת' בבית דין אין לה עוד מזונות אלא כתובה והנכסים בחזקת יתמי. והיא תובעת כתובת' מהם. ועוד דלא תפסה אלא לאחר מיתה:
2