תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה קס״בTeshuvot Maharam, Cremona Edition 162
א׳ראובן שאל ספרו משמעון שהשאיל לו. ושמעוו משיב ממושכן הואבד' דינרין. וראובן השיב והלא לא לויתי ממך מעולם שום דבר. אם תרצה למשכנני שלא ברשות בשביל ארבע דינרים שהרווחת בקוביא בזה יראו בית דין אם יש לך לעכב משכוני. דהא משחק בקוביא אינו קונה. ושמעון אמר לא אטעון יותר רק אתה חייב לי ארבע דינרים. נראה שאין לכוף שמעון לפרש דבריו יותר רק שישביעוהו בית דין כדקיימא לן במסכת שבועות (דף לט) הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך כי אם על דעת בית דין. ואמר התם על דעת בית דין לאפוקי מאי לאפוקי מקניא דרבא. אלמא שבשעה שאמר פרעתי לא היו חוקרין אותו בית דין היכי פרע אותם שהרי חכמים אמרו שדיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדאמרינן בסנהדרין (דף לב) כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. ועוד דאם על בית דין לחקור טענותן למה לי לאזכורי כלל על דעת בית דין. ישאלו לו בית דין היאך פרעם. אלא ודאי אין לחקור ולדרוש טענתן. והכי נמי איתא בפרק קמא דבבא מציעא (דף ו) גבי תוקף טליתו של חבירו כו' חיישינן שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. ופרש"י אינשי מספק שבועה ולא פרשו מספק ממונא. אלמא בשעה שהוא אומר כולה שלי. לא הזקיקו חכמים היאך כולה שלו. וכן משמע בכל מקום ההיא דחזקת הבתים (דף לא) הא דקאמר דאבהתיי וכו'. האי אייתי ראיה דאכל שני חזקה. ואמרינן דנאמן במגו. והא דאמר דאבהתי הכי קאמר דדמי ליה כדאבהתי דאם איתא דצריך לבעל דין לפרש דבריו אמאי לא חקרו בית דין מתחלה דבריו במאי קאמר דאבהתי היא אלא ודאי לא צריך. וכן משמע בהרבה מקומות. וכן פסק רבינו אליהו.
1