תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה קפ״וTeshuvot Maharam, Cremona Edition 186
א׳על אודות ראובן שמכר סוס לשמעון ביין. והניח ראובן היין ברשות שמעון ולאחר שהיה הסוס ביד שמעון בא גוי ואמר שהסוס נגנב ממנו ולקח הסוס. ועתה רוצה שמעון לעכב היין כי אמר שעדיין לא יצא מרשותו. ועוד שמקח טעות הוא. נ"ל אע"פ שהיה עדיין ברשותו כיון שמשך הסוס לביתו הרי נקנה היין לראובן כדתנן כל הנעשה דמים כאחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין. ומה שהוא טוען שמקח טעות הוא כיון שגנוב היה. אם מודה ראובן שהגוי לקח ממנו בדין שהיה נגנב לו אז ודאי היה טעות. אבל אם ראובן טוען שהגוי גזל אותו שלא כדין או טוען ואומ' איני יודע אם היה שלו אם לאו הוה המקח קיים ולא יפסיד ראובן כלום במה שהגוי אנסו משמעון כדאמר בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מה) מכריז רבא ואיתימ' רב פפא דסליק לעיל ודנחית לתתאה האי בר ישראל דזבין חמריה לחבריה וקאתי גוי וקאניס ליה מיניה וכו'. עד דמסיק אמימר בין מכיר בין אין מכיר שהיא בת חמורו בין אניס ליה באוכפא בין אניס ליה בלא אוכף בכולהו אין צריך לפנות דסתם אנסים הם. ונ"ל דאפילו הכי אין משביעין ראובן שלא היה יודע שהיה גנוב דתניא בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מה) דאין נשבעין בטענת שמא אלא בשנויים במשנה דמורו היתירא. אבל שאר שמא לא וכל שכן בנדון זה דגרע משאר טענות שמא דמידת ידיע אנסי' הם ומסתמא משקר. מיהו אם יש לו עדים שראובן יודע שהיה גנוב ובדין לוקח הגוי הוי מקח טעות כמו מוכר ונמצא שאינו שלי חוזר וגובה מעות מן המוכר:
1