תשובות מהר"ם, דפוס קרימונה ר״זTeshuvot Maharam, Cremona Edition 207
א׳תשובה על קבלת עדות שלא בפני בעל דין:
1
ב׳נראה דאפילו רבי יוחנן דאמר מקיימין השטר שלא בפני בעל דין בקבלת עדות מודה דאין מקבלין אלא בפניו אלא בקיום דרבנן הוא דפליגי. דדוקא קיום נקט במילתייהו. והא דמפרש טעמא דרב יבא בעל השור ויעמוד על שורו הכי קאמר אפי' בקיום אית ליה האי טעמא אף על גב דרבנן היא: ובהדיא פסק ר"ח דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין דוקא היכא דפתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא בא והוא אומר עדיו חולים או מבקשים לילך במדינת הים. ואם רוצה ראובן שיתקבל העדות יתבענו לשמעון לדין ויאמרו בית דין לשמעון אם חפץ ללכת במקום העדים. ויעידו בפניו אם יחפוץ ואם לאו יקבלו שלא בפניו. וישלחו בית דין כי קבלו העדות ואל יאכל שמעון ויחדי ורבינו יב"א דאין עדות שלא בפני בעל דין. ואפילו אם קבלו אינו עדות לדון על פיו. וכן משמע בפרק שיני דכתובות (דף כ) דאמרינן מכחישין העדים שלא בפניהם נהי דלא הוי הזמה הכחשה מיהא הוי. וה"פ מכחישין העדים שלא בפניהם. דהכחשה לא הוי חוב העדים כלל. אלא חוב בעל דין והרי הם לפנינו אבל אין מזימין את העדים שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי. ומשמע דאפילו קבלו בדיעבד שלא בפניהם לא חשיב הזמה. ואין מחייבין אותו בכך. והא דקאמר מקבלין כגון שהיה תובע דוקא קאי. דאם התובע חולה ורוצה שיקבל עדיו בחייו לפי שיורשים אינם יודעים לחקור אותן אחר מותו כמו שהוא יודע אז מקבלין עדות. אבל אם הנתבע חולה בשביל כך אין מקבלין עדים אלא בפניו דמפני מה היה לנו לקבל עדים שלא בפניו. אם מפני שימות ולא יוכל שום אדם לתבוע ליתומים קטנים עד שיגדלו. והא היא גופה טעמא ודאי מפני שאין מקבלין עדות אלא בפני בעל דין ואם כן גם עתה כשחלה אין מקבלין שלא בפניו. ואם עכשיו כשחלה מקבלין שלא בפניו כדי שלא ימתין לאחר מותו עד שיגדלו. אם כן כמו כן יקבלו לאחר מותו בעודן קטנים. אף על פי שהוא שלא בפניהם אלא להא לא חיישינן להמתנתו: ועוד פירש ריב"א דאפילו הוא חולה או עדיו חולים או מבקשים לילך אין מקבלין עדות אלא היכא דשלחו לו ולא בא דאז הוא פושע. אבל אם אינו פושע אין מקבלין בשום עניין אפילו הוא או עדיו חולים. דאמרינן מזלך גרם מידי דהוה אחולה נתבע דאין מקבלין שלא בפניו כיון דאין פושע. וכן קטנים ואף על פי שחי יש הפסד צריך להמתין עד שיגדלו. וגם אם יאכלוהו בקטנותן אין להם בגדלותן כלום להכי לא חיישינן: וכן משמע מדקאמר או הוא או עדיו חולים. ושלחו לו ולא בא ולא קאמר או שלחו לו: ומיהו היכא דפתחו ליה בדיניה ושלחו לו ולא בא. בהך מילתא גרידא מקבלין שלא בפניו.
2